עידן האבידן

11.5.2010, חמש עשרה שנה למותו של דוד אבידן.
[הפתעה בסוף הפוסט]

דוד אבידן הוא אחד המשוררים והיוצרים האהובים עלי, אם לא האהוב שבהם.

כחובב אבידן לא היו לי חיים קלים. לא היה ניתן לקנות את ספריו ברשתות הספרים מהסיבה הפשוטה שהם לא הודפסו מחדש. נאלצתי לכתת רגלי בין חנויות ספרי יד שנייה כדאי למצוא במקרה הטוב עותק משומש במצב בינוני ומטה. כללי ההיצע והביקוש הכתיבו מחירים גבוהים בשוק, כך שנאלצתי לרכוש את הספר במחירים מופרזים שעבורי היו הון קטן. פיזור הזכויות על יצירותיו של אבידן בין הוצאות ספרים שונות, דחייתו ודחיקתו של אבידן על ידי הממסד הספרותי לאורך השנים לצד ירידת כוחה התרבותי והמסחרי של השירה היו חלק מהסיבות שהביאו לאי הדפסת ספריו של אבידן מחדש.

אדם ברוך טען[1] כי אבידן, שבשנותיו האחרונות דעך, חלה, צבר חובות ופיתח הרגלים פרמקולוגיים מסוגים שונים לא זכה לסוכני זיכרון במרחב התרבותי הישראלי. "אין היום בישראל 300 בני אדם שיעמדו במבחן ממשי על שירת אבידן" כתב ברוך, "המותג אבידן נשחק וכוח המכירה ירד."

ואכן, בשנים הראשונות לאחר מותו נעלם אבידן מהתודעה והפרקטיקה השירית. כתביו, רעיונותיו ויצרתו לא חדרו אל קנון התרבות הישראלית. נדמה היה כי בעוד חבריו לקבוצת 'לקראת' – יהודה עמיחי ונתן זך – זכו להכרה ותמיכת הממסד, אבידן נדחק אל השוליים הליריים. מדי פעם כתב ליצן החצר מנחם בן על איזו אנקדוטה שולית מחוויותיו עם אבידן או ציטט את אחד משיריו בתוכנית ריאליטי. בכך הסתכמו אזכוריו הפומביים של אבידן.

אך מתישהו החל הסכר להיפרץ. לא בטפטוף כי אם בפעימות, במנות של אבידניום מהודק, במקצבים של מודרניזם עילי, במקטעים במשקל כבד של כוח שירי.

2001 הייתה שנה טובה לאבידן. הוצאת בבל[2] פרסמה הוצאה מחודשת של ספרו הראשון של המשורר 'ברזים ערופי שפתיים' לצד ספרו החלוצי 'הפסיכיאטור האלקטרוני שלי' שמורכב משמונה שיחות שניהל אבידן עם תוכנת המחשב אלייזה שהייתה אחד הפרויקטים הראשונים בתחום הבינה המלאכותית. הוצאת ידיעות ספרים פרסמה את 'אדמלה' – אלבום מהודר, קשה כריכה ועמוס במיני עיצובים גרפיים, קולאז'ים ותצלומים שעוסקים באבידן ויצירתו.

הייתה זו זריקת מרץ חיונית לשירתו של אבידן, אך לא תמה המלאכה. מדיומים אחרים לא נכבשו, עדיין לא היה ניתן להשיג את מרבית ספריו של אבידן, קטעי וידאו ואודיו חשובים לא פורסמו והצימאון בקרב חובבי המשורר שהגדיר עצמו כגיאוגרף מחשבתי היה גדול.

ב-2005, לציון עשור למותו של אבידן, פרסמה הוצאת הקיבוץ המאוחד את ספרו 'משהו בשביל מישהו' בהוצאה מחודשת והערוץ הראשון שידר את הסרט התיעודי 'אבידניום 2005' של הבמאי יהודה קווה. במקביל נכתבה עבודת הדוקטורט שעוסקת בשירתו[3] של אבידן. הדיסרטציה 'זמן ותנועה בשירת דוד אבידן' והוגשה בשנת העשור למותו של אבידן על ידי ענת ויסמן מהאוניברסיטה העברית.

אבידן לא עסק רק בכתיבת שירים (הוא שנא את התואר משורר) ושלח את ידו גם בציור, קולנוע, פובליציזם ומחזאות. ב-2006 זכינו להתוודע לעוד טפח מיצירתו כאשר גלריית דנון הציגה את התערוכה "רגע אחרי אחרון" שכללה לצד קולאז'ים וציורים, אותם כינה אבידן תקרינים, סרטים אוונגרדיים שיצר ושירים פרי עטו שלא פורסמו.

מחזותיו של אבידן לא זכו להעלאה מחדש אך יצירותיו מצאו את דרכן לבמה. הבמאי ארי רמז העלה עיבוד תיאטרוני לשיריו של אבידן בפסטיבל עכו 2007. ההצגה שנקראה כשם הוצאת ספריו של אבידן – "המאה השלושים" – הוצגה על במות נוספות לאחר הפסטיבל עקב הביקוש הרב.

אבידן מרחף במרחב הקיברנטי – לא אחת התייחס אבידן ל"קץ גלקסיית גוטנברג", היום שלאחר מות הדפוס. היחס של אבידן למילים ולשירה היה בתפר שבין המיתי-רוחני לטכנולוגי-עתידני. לגישתו, שירה היא כוח חוצה מדיומים, מעבר לספרים, מעבר למרחב, מחוץ לזמן. ניתן רק לדמיין את פועלו ויצירתו בעידן שלאחר מהפכת המידע והאינטרנט. אבידן אומנם לא האריך ימים, אך נוכחותו ניכרת ברשת.

ברביעי לספטמבר 2009 בשעה שלוש לפנות בוקר צייץ דוד אבידן המזוייף (@avidanco) את ציוצו הראשון בטוויטר. תחת השורות: "דוד אבידן (1934-1995) היה משורר ישראלי, פובליציסט ומאסטר אמנויות לחימה. זה הטוויטר המזוייף שלו." בכך החל ניסיון אוונגרדי ומרתק ליצור חשבון טוויטר שיעביר את רוחו של אבידן, יחקה את תגובותיו, ייצג את הלך רוחו. מי שניסח שורות כגון: "מה שמצדיק יותר מכל את הטוויט, את המיזם הגדול, את הנשיאה בכל הריטוויט הטפשי, ובעצם בהכל היא העובדה הפשוטה, המגוחכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת." ועמד מאחורי המיזם הוא תומר ליכטש, משורר ויוצר תרבות דיגיטלית.

גם בפייסבוק יש לאבידן ייצוג בדמות שני דפי מעריצים (1, 2) וחשבון משתמש הקרוי בשמו שגם מתחזק יחסי חברות אינטרנטיים עם לאה גולדברג.

למרבה הצער, סרטיו של אבידן לא נגישים באינטרנט אך מספר גולשים חובבי שירה העלו באופן עצמאי קטעי וידאו שונים הקשורים לאבידן ל-YouTube. בחלקם נראה אבידן מקריא משיריו, חלקם כוללים עיבודים מוזיקליים ליצירתו ואפילו ניתן למצוא ביצוע בצ'כית לשיר 'הפוליטיקאים של הלשון'.

לאחרונה גדל ייצוגו של אבידן בווידאו, כאשר הטלוויזיה החינוכית העלתה חלקים נרחבים מהארכיון שלה לרשת. רשימה של מספר מקטעי הוידאו הקשורים של אבידן ניתן למצוא כאן.

בחזרה לספרים. למרות הפרסום המחודש של חלק קטן מיצירותיו של אבידן, ערבי שירה שנערכו לזכרו ומחוות אינטרנטיות שונות, לא פורסמו כל שיריו של אבידן. קורפוס היצירה העיקרי של אבידן – השירה הכתיבה – לא היה נגיש לציבור. רק ב-2009, אחרי אינספור שמועות ורחשים, פורסם הכרך הראשון של 'כל השירים'.

הוצאת הקיבוץ המאוחד, מוסד ביאליק, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, קרן ישעיהו רבינוביץ' לאומנויות ומשרד התרבות והספורט – כל הגופים שלהם כה נזקק אבידן בימיו הקשים – שיתפו פעולה כדי להוציא לאור את המפעל החשוב של והמבורך הוצאת כל כתבי אבידן לאור. חיש קל לאחר פרסום הכרך הראשון, בטרם הספיק להתעכל בספירה הציבורית, פורסם הכרך השני.

הוצאת 'כל השירים' עושה צדק עם אבידן וממקמת אותו בשורה הראשונה של השירה העברית. הכריכה הקשה, העיצוב שמאזן בין מכובדות השמורה למשוררים מתים לבין רוח הנעורים של אבידן הצעיר הנצחי והעריכה המוקפדת הופכים את 'כל השירים' לתענוג שירי מומלץ.

לאחר מותו של אבידן פרסם אריה כספי (שהספיק ללכת לעולמו גם כן מאז) מאמר ב"הארץ" שבוחן שני אב-טיפוסים תרבותיים: דוד אבידן ודודו טופז שכבש אז את מרקעי הטלוויזיה.

"בחשבון סופי היסטורי, יהיו ודאי לדוד אבידן יותר קוראים מאשר צופים לדודו טופז. דודו טופז יעוף בוודאי מהמסך בעוד כמה שנים, כשיצוץ כוכב רייטינג חדש, ואיש לא יקרין מחדש את מוצריו. אבידן חי 61 שנה, והשירים שלו יחיו בוודאי, מאות שנים כפי שתכנן לחיות בעצמו".

"בסיום המסע אולי תחוש, שאתה יודע יותר על מלים מאשר ידעת קודם לכן. מלים יודעות עליך הרבה יותר משאתה יודע, או אי פעם תדע, עליהן"

ולהפתעה: ממתק מוזיקלי-אבידני לקוראי האדם הסביר – השיר 'דיון דחוף' בעיבודו של בוגי בן. כאן.


[1] מה נשמע בבית מאת אדם ברוך, הוצאת דביר (2004), הפרק דוד אבידן: זה לא קרה מופיע בע"מ 77-44

[2] בטרם נכנסה לשיתוף פעולה עם הוצאת ידיעות ספרים

[3] עבודת דוקטורט נוספת שנכתבה על המשורר היא 'שירת דוד אבידן המוקדמת' (1950-1954) ע"י יעקב אברבנאל מאוניברסיטת בר-אילן. אבידן עצמו סלד מן החלוקה לאבידן המאוחר מול אבידן המוקדם ואף הצהיר כי כל עבודה על שירתו זקוקה אישורו.

תגובות

13 תגובות לפוסט “עידן האבידן”

  1. רועי פוברצ'יק on 11 במאי, 2010 17:06

    אהבתי מאוד,
    בתאריך ה – 16.6 יתקיים ערב מחווה מיוחד לדוד אבידן בתיאטרון תמונע. "אהבה אחרת – אמנים אחרים שרים דוד אבידן". אשמח אם תיצור איתי קשר ואמשיך לעדכן אותך בפרטים

  2. צליל אברהם on 11 במאי, 2010 17:29

    פוסט מעולה נמרוד, תודה. התחלתי לקרוא את אבידן בסביבות 2002, כשכל מה שהיה בחנויות זה ברזים ערופי שפתיים והפסיכיאטור האלקטרוני שלי, שנראו לי אז כמו בחירות אקראיות ומוזרות. גם אני הסתובבתי בחנויות יד שנייה ואספתי לאט לאט את מה שנשאר מהספרים הישנים. 'שירים עקרוניים' הועבר אליי מהספרייה של אמא שלי, ואת 'שירי אהבה ומין' (בכריכה הקשה) חברה שלי (ברית) מצאה אצל אמא שלה ואחת החוויות הטובות שלי מהתיכון הייתה לקרוא אותם ביחד בהפסקות. את חלקם לא ממש ידענו איך לאכול ואז גילינו גם שאין כל כך איפה לחפש כי רוב שירת אבידן עדיין לא נחקרה. באותה תקופה השגתי גם את תשדורות מלווין ריגול, שירים שימושיים ושירי מלחמה ומחאה המעולה. קראתי אותם כל כך הרבה שהמנגינה של אבידן המאוחר ממש נכנסה לי לדם, היא התנגנה לי בראש באופן כמעט אובססיבי וכשכתבתי זה היה יוצא בקצב דומה.
    המפעל של כינוס שירי אבידן הוא נהדר וחשוב ממש, המהדורה יפה ומושקעת וזה כיף גדול שיש את כולם נגישים. כמובן שהייתי מעדיפה בהרבה שהיו חוזרים להדפיס את הספרונים הישנים שאפשר לקחת בתיק אבל בהתחשב במצב השוק היום – גם זה מבורך.
    אגב, שוחחתי לפני יציאת הכרך השני עם דוד וינפלד שערך אותו והוא סיפר שאחת הסוגיות בעריכה היו – מה לעשות עם השירה האקספרימנטלית שהוקלדה במכונת כתיבה, עם מחיקות והכל. הם החליטו ולהקליד את זה מחדש עם אותו מבנה מבולגן אבל התחושה הספונטנית של מכונת הכתיבה אבדה. ועוד דבר מעניין זה שאחד הספרים המקוריים היה שני כרכים שמודפסים הפוכים זה לזה – כמו החלק הלבן והצהוב של ספר הטלפונים, והם החליטו לשנות את זה למתכונת רגילה.

  3. נמרוד ברנע on 11 במאי, 2010 18:03

    צליל – אין ספק שמוטב היה לו ספריו של אבידן היו מודפסים מחדש במתכונתם המקורית לצד הוצאה מחודשת של כל כתביו, אך כנראה שלצורך כך נאלץ לחכות עוד כמה שנים. ככל שעובר הזמן העניין באבידן גובר – הוא באמת הקדים את זמנו.

    למיטב הבנתי דויד וינפלד הוא הרוח החיה מאחורי המפעל הזה והוא גם דחף את כל שאר הגורמים המעורבים בעניין. על כך מגיע לו צל"ש רציני.

    בנוגע לצורה שבה הדפיסו את אבידן – אין הרבה משוררים שהייתה להם תפיסה אסתטית רחבה כ"כ כמו אבידן שהקפיד גם על הצורה של הספר ויצר חידושים בתחום. למעשה עד היום לא ראיתי משוררים שעשו דברים דומים. כנראה שקשה לתעשיית המו"לות השמרנית בארץ לעכל את זה ולכן גם לא הוציאו אותו מחדש בצורה כזו.

  4. דניאל עוז on 11 במאי, 2010 18:39

    אני חושב שאתה יודע, שאני תמיד הייתי רחוק מאבידן, אבל זה פוסט יפה מאד. אני לא מסכים שאבידן נדחק לשוליים ביחס לעמיחי וזך. דווקא מתרשם שיש לו מעריצים וממשיכים רבים יותר מלהם בקרב הצעירים. אתה בעצמך מדגים כאן את העניין המתמשך בו עד היום. עם זאת קרנם של כל המשוררים ירדה באופן כללי. לא יודע על דודו טופז אבל בחורי ובחורות הריאליטי ניצחו אותם.

  5. מתי on 11 במאי, 2010 18:44

    על הציר הזה משכחה לפרסום מחודש לא נשאר מקום לשוליים. מה התייחסות של אבידן למצב החברתי, להמון המדוכא, לשאלות ציבוריות קשות. לא צריך להיות מבקר שירה מומחה. אבידן לא נותן תשובה. אבל מעניק קרנבליות, הומור וטכניקה מדהימה. חמלה גדולה אין בו.

    ***
    ונסיים בשיר של המשורר הנפלא אלמוג בהר:
    http://almogbehar.wordpress.com/

    שיר על המטבח של סדנאות השירה

    "מיזוג שבטים? וודאי. אך גם תחרות ניצחת
    של שבט במשנהו כחוקות חזית.
    המיית עתיד גנוזה שריריה מנפחת…
    אמצי כוחך הגמוניה אשכנזית"
    נתן אלתרמן

    "אוסקוט יא חרא מוואדי מוסררה,
    אני השמנת אתה הבררה"
    דוד אבידן

    עכשיו אני הפלפל הממולָא
    של גברת אַלְמוֹזְלִינוֹ
    שנכנס כך פתאום לשיר של ויזלטיר
    שנכנס כך פתאום אל סדנת השירה.
    ולא ידעתי אם שמחתי
    למצוא כאן לפתע פלפלים ממולאים
    באמצע הסדנא הזאת
    והרעב הזה
    או שאני כועס על ויזלטיר
    שהשאיר מגברת אלמוזלינו
    רק פלפלים ממולאים
    או שאני כועס
    על המנחֶה בסדנת השירה
    שלא הביא אף שיר
    של גברת אלמוזלינו על עצמה
    או על משוררים אחרים
    רק ויזלטיר, ואלתרמן, וזך, ועמיחי, ואבידן, ופגיס.

    או אולי אני לומד עכשיו מקום בְּחיי
    הרחק מויזלטיר
    הרחק מן השירה
    קרוב לממולאים ולמטבח
    אם רק הממולאים והמטבח
    נותרו ממני בסדנאות השירה.

  6. אמיר on 11 במאי, 2010 22:53

    צריך להזכיר כמובן גם את שלומי שבן שהלחין כמה משיריו, כולל בדיסק הקאברים האחרון וגם את רונה קינן עם הכתם וערן צור.
    זהו המשורר האהוב עליי ביותר, חבל שלא זכיתי לפגוש אותו בחייו.
    יישר כח על הסקירה והעלתו לתודעה

  7. בככר מול השמש @ בכיכר מול השמש on 12 במאי, 2010 00:16

    […] הפוסט הזה מוקדש לנמרוד ברנע, שכתב פוסט נפלא לרגל חמש עשרה שנה למותו של דוד אבידן. […]

  8. עידו הראל on 12 במאי, 2010 09:10

    נמרוד, כתבה נהדרת.
    אני חושב שלאחר 5 שנות אבידן סוערות במיוחד, שכחנו(במובן הקולקטיבי) עד כמה אבידן היה זנוח ובלתי נגיש החל מימי "המפרץ האחרון" (91') עד 2009.

    עבורי "בלתי נגיש" למרות אסופות ממוחזרות ואלבומים, כל שנה שהתעכבה הוצאת "כל כתבי" הרחיקה את אבידן מהדור הצעיר ועיוותה את הרצף ההיסטורי והתודעתי של השירה העברית.

    לאורך שנים כל מה שצעירים (שאינם נוברים בספריות אקדמיות)ידעו על אבידן היה מעטה דק של אגדה אורבנית תל אביבית (אה והשיר ההוא מהבגרות…)
    אנטיתזה לאבידן של שנות השישים-שבעים, של ימי "עכשיו", אבידן הבינארי, המתרגם, איש הקולנוע,
    שידו בכל ויד כל בו, או אבידן הצעיר של "קול העם".

    קישור לכתבתי(2008)המסכמת את "שנות החושך" וקוראת לשינוי: http://kaze.co.il/article.php?num=64

  9. עדנה on 12 במאי, 2010 10:42

    הפוסט הזה כולל יותר מממתק אחד לקוראים, תודה.
    אולי עכשיו הזיכרון של אבידן והשירה שלו הדביקו סוף סוף את העידן הטכנולוגי המתאים להם, ולכן העניין המחודש והאינטנסיבי.

  10. מיכל רזיאל on 12 במאי, 2010 19:22

    תודה נמרוד. פוסט יפה!
    לאמיר (ולכל מי שמעוניין), הנה גירסה לשיר "בעיות אישיות" שהלחין שלומי שבן, בביצוע עם רונה קינן. שיר יפהפה וביצוע עוד יותר:
    http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2555669

  11. אלי קליר on 16 במאי, 2010 23:04

    אני הדל יכול רק להנהן בהסכמה. אין ספק, נימרוד, שהארת את אבידן באור יקרות. אני רק שואל את עצמי מה מקור היאוש הנורא המכסה אותו, את שיריו, ונדמה לי, אולי,
    ע"ס היכרות מסוימת שהיתה לי איתו, כי הסיבה היא אי
    האפשרות לשקוע באהבה, אהבה סוחפת, החזקה מהאינטנסיביות היתרה של החשיבה. טנסי וויליאמס אמר פעם שבני האדם
    מתחלקים לשניים- אלו שידעו אהבה מהי ואלו שלא. והרי
    זו סתירה בתוך עצמה שמשורר, שכל כולו משורר, יהיה
    נידון לתיסכול הנורא הזה שאינו יכול להקריב את עצמו
    לעצמתה של האהבה.

  12. שחר כהן on 1 במאי, 2011 16:27

    יש גם ביצועים לשירים של אבידן במוזיקה.
    מוזמנים לשמוע את "פתאום" של אבידן בלחן שלי, מתוך הופעה בברבי עם ההרכב לשעבר "לואי":
    http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3625921
    השיר יצא בקרוב בגרסת אולפן בדיסק החדש שלי "פה לאחרים".

  13. בככר מול השמש | תמר זנדברג on 3 בדצמבר, 2013 11:49

    […] הפוסט הזה מוקדש לנמרוד ברנע, שכתב פוסט נפלא לרגל חמש עשרה שנה למותו של דוד אבידן. […]

השארת תגובה