עשור לאירועי אוקטובר \\ נצרת [פוסט אורח]

לאחרונה התרבו הפוסטים האורחים ב'אדם הסביר'. נתמזל מזלי וכותבים מוכשרים רואים בבלוג צנוע זה במה ראויה לכתביהם ועל כן אני גאה להביא לכם פוסט אורח פרי מקלדתו של איתמר קסטנר.

ניסיתי לכתוב רשמים מנצרת, אבל כל מה שיצא לי זה התלבטויות. בשבועות שעברו מאז האירוע היהודי-ערבי בנצרת לציון עשור למאורעות אוקטובר העסיקה אותי שאלה סבוכה: למה היו שם כל כך מעט אנשים? ובעיקר, למה כולם היו שמאלנים? למה, בעצם, לא באו לאירוע כזה אלפי אנשים בעלי דעות שונות? ממה הציבור הרחב נרתע?

ציון עשור למאורעות אוקטובר, במיוחד בעיר ערבית, במיוחד בהיעדר התייחסות ממלכתית, זה רעיון שצועק "דו-קיום! היי, יש כאן דו-קיום, תסתכלו!", גם בלי להצדיק או לגנות דבר. התוכנית של היום עשתה רושם רציני עם סיורים, פאנלים, סדנאות, שיחות ולקינוח עצרת. ובכל זאת, כשהזמנתי חבר לא-שמאלן להצטרף הוא דחה את הרעיון על הסף: הדבר האחרון שהוא מעוניין לעשות, הוא אמר, יהיה להשתתף באירוע שטנה נגד מדינת ישראל שכולו שנאה למשטרה. כשהתאוששתי מההלם, ניסיתי להסביר שבכלל לא מדובר באירוע כזה, ושאין שום סיבה לחשוב ככה; בתוכנית האירוע ובכל הכרזות היה ניתן למצוא רק דיבורים יפים על סולידריות, דמוקרטיות ודו-קיום. לכן הזמנתי אותו או לבוא איתי ולהיווכח בעצמו, או להסתמך בלעדית על עדותי ממקור ראשון. אז כצפוי ולצערי, נסעתי עם חבר נוסף בלעדיו, והסלידה של המרכז מהthrug מציקה לי עד עכשיו. אבל לפני שאחטט בה קצת, תיאור קצר של אותו יום למען מי שלא זכו להצטרף.

חשוב לומר: היו דברים שהפריעו לי מאוד בתוכנית האמנותית. אפשר להבין קצת מוזיקת מחאה בערבית בדקות שלפני תחילת העצרת המרכזית אבל אין שום צורך בשיר אינתיפאדה מיליטנטי ("חיילו את ילדיכם … האינתיפאדה באה"), וחבל שהדוברים לא הביעו התנגדות פומבית אליו. השם "בכור ג'אן" לא הוזכר ולו פעם אחת, לא במפורש ולא במרומז. אני גם עדיין לא יודע מי לעזאזל היו המארגנים (וחבל, דווקא מגיע להם ח"ח). לפרוטוקול, דגלי ישראל לא היו וגם דגלי פלסטין לא, רק דגלים אדומים ודגלי סולידריות שייח' ג'ראח. זו כל השנאה, השטנה והמשטמה האנטי-ציונית שהיתה, ומכאן והלאה חסל סדר ספקולציות.

נחזור לתחילת היום כדי להשלים את הסיפור. על ביקור אצל משפחות ההרוגים ויתרנו. הגענו לכיכר המעיין (שנקראת על שם "מעיין נורא כל כך לשים קצת שילוט בעיר הזו, מה") בדיוק בזמן לסיור ניטראלי למדי בנצרת. אני לא יודע מה היה בפאנלים המסקרנים שנערכו במקביל (על מאבקים משותפים, על משאבים סמליים וחומריים, על גבולות המאבק) ובסופו של דבר התאספנו מחדש בערב לקראת העצרת. כאן היו אמורות להשתחרר חרצובות הלשון הערבית כנגד המדינה היהודית והדמוקרטית, אך כמובן שלא כך היא. להלן עיקרי הדברים: את העצרת הנחו שתי צעירות, יהודיה וערבייה (או ערבייה ויהודיה), ודבריהן – כל אחת בשפתה – די חפפו אלה את אלה. הרבה דו-קיום, הרבה חיים משותפים, הרבה עמידה משותפת אל מול פגיעה מתמשכת במיעוטים בכלל ובערביי ישראל בפרט. מחמד בכרי עלה לבמה והקריא מחמוד דרויש; ענת סרגוסטי (מנכ"לית אג'נדה ופעילת זכויות אדם מעוררת השראה) ענתה באלתרמן, והזכירה בנאומה את כל הדברים שהממשלה לא עשתה בעשר השנים האחרונות כדי לאחות את אותו תפר שנפרם באוקטובר 2000; מחמוד יזבכ מעדאלה ואוניברסיטת חיפה סיפר על דו"ח "הנאשמים 2" שהארגון שלו עומד להוציא, עשור לאחר הדו"ח הקודם; חגי אלעד מהאגודה לזכויות האזרח אמר דברי טעם, כהרגלו; נעם רותם שר את "עזרה בדרך"; אמל מורקוס שרה בין היתר את "We Shall Overcome" ושיר של תופיק זיאד (שם שמעתי את הערבית לא נכון ותוקנתי); דניאל ארגו מסולידריות שייח' ג'ראח היה אנרגטי כקפיץ מכווץ; וראש העיר נצרת ראמז ג'ראייסי מהל מעט אופטימיות לתוך הפסימיות שלו כשהתרשם מכמה מאות היהודים שטרחו לעשות את הדרך לעירו. הערב הסתיים בראש מורם ובשירת "התקווה" (סתם, לא באמת).
כל זה לא הפתיע אותי יותר מדי, אבל כאמור, ההרגשה היתה כשל מסיבת כיתה בהשתתפות מרצ, חד"ש וסולידריות שייח' ג'ראח.

אז אם לא היה מדובר באירוע אנטי-ישראלי, אנטי-ציוני או אנטישמי (וזה לא היה), ואם הנקודה העיקרית בו היתה של סולידריות, השלמה ודו-קיום, למה ההברזה? רק כי נצרת רחוקה ולא מעניינת? ישנן כמה סיבות אפשריות, אבל אף אחת מהן לא משכנעת אותי.

הרי הימין: מפחד? כועס? משוכנע בצדקתו ובצדקת המשטרה? בכל מקרה היה כאן אקט גישורי ולא-אגרסיבי משותף, יהודי-ערבי, שלא נענה. אי אפשר לטעון שהערבים רוצים לזרוק אותנו לים אם הם מזמינים אותנו לדבר איתם בכיכר המעיין. לא, ההסבר הזה נופל.

חברה טובה העירה שאם מתנחלים יזמינו אותה לסייר איתם בהתנחלויות כדי לראות, להתרשם ולהקשיב להם, היא לא תיסע מתוך עקרון כולל יותר. לא חשוב אם אני מסכים איתה או לא – ההקבלה לא שלמה. אבל גם אם זו הגישה, כלומר "אם הם רוצים דו קיום אז שיבואו לכאן ויגידו לנו את זה", הדבר מתנגש עם התגובות הטיפוסיות שנתקלים בהן בכל פעם שערבים מפגינים בערים יהודיות. עזבו מפגינים, אפילו מפגינים נוכחות. גם זו לא יכולה להיות הסיבה.

לא נותר לי אלא להסיק שהאירוע כולו הצטייר בתור אירוע של עוכרי ישראל; לפחות עבור מספר אנשים שאני מכיר אישית זה באמת נראה כך (על אפי ועל חמתי). אם זה המצב, יש למחנה הליברלי בעיה רצינית להסביר את מניעיו ופעולותיו לכלל האוכלוסיה. כמובן. כתמיד. אלא מה.
ברור שבמובן מסוים זה אכן היה אירוע שמאל, חלק מנסיון להשלים עם היעלמותו ב-2000 ואולי לנסות לכפר עליה. ובכל זאת קשה לי להשלים עם כך שעבור המרכז והימין, הגעה לאירוע כזה בקושי היוותה אופציה. האם המחנה הנאור שלנו כל כך נאור ומשוכנע בצדקת דרכו שאין לו עוד צורך לרקום קשרים עם הציבור הרחב (והטובע בחששות)? או שאולי הוא מפוכח ופסימי כל כך, שהוא אפילו לא מנסה?

אולי לא הייתי באירועים כאלה מספיק ולכן אני מעט תמים, אבל להביא אנשי מרכז וימין לאירוע דומה זה אינטרס של כולם: עד כמה זה מועיל שהילדים המקומיים שהסתובבו בכיכר המעיין ראו יהודים שבאו להזדהות איתם? אני מוכרח להאמין שזה מועיל. אני מוכרח להאמין שהראינו להם רצון אמיתי בדו-קיום, גם אם היינו מעטים. אז לאירוע ה"שמאל" הבא אעשה מאמץ להביא איתי לפחות חבר אחד שעמדותיו אינן כעמדותיי. נראה מה יהיה.

נכון, האירוע עצמו לא היה מלהיב וגם נצרת עצמה היא לא העיר האהובה עליי, אבל שלא יהיה ספק – הייתי הולך לאירוע כזה שוב. אם אחרי חווית היום הזה נותרתי עם שאלות רציניות על מיקום המחנה הליברלי בתווך בין ערביי ישראל ובין הציבור הרחב, סימן שהיא בכל זאת הצדיקה את הנסיעה

תגובות

6 תגובות לפוסט “עשור לאירועי אוקטובר \\ נצרת [פוסט אורח]”

  1. ינון on 25 באוקטובר, 2010 22:23

    ברור למדי למה האירוע עורר אנטגוניזם. מהזיכרון של אירועי אוקטובר 2000 נותרה רק ההתפרעות של הפלסטינים והאינתיפאדה שבאה אחריה. השאר פשוט נמחק מהתודעה.

    הזעתי הרבה כדי להסביר לאנשים למה אני נוסע. היו שם כל מיני טיעונים לגבי "קבלת הנראטיב" וכו'. זה לא הכי עבד. בדיעבד אני לא בטוח שיכול להיות לאירוע כזה איזהשהו אימפקט חיובי על הציבור (היהודי, לפחות).

  2. איתי on 25 באוקטובר, 2010 22:31

    לא צריך כל כך להתלבט מה הסיבה: האוכלוסיה היהודית בישראל גזענית וקסנופובית באופן מוצהר (אם ממש תבקש אני אשלח לינק לסקרים הרלוונטים), היא רואה בערביי ישראל אויב מבפנים שיש לנקז אותו החוצה, ואין שום סיכוי שבעולם שתביא אנשי "מרכז" או "ימין" לאירוע סולידריות עם ערבים.

    מעבר לזה, מבחינת המרכז והימין, באירועי אוקטובר "הראו הערבים את פרצופם האמיתי" ויצאו נגד המדינה. הערבים שמתו שם השתתפו בפעילות עוינת נגד המדינה, לפי ההשקפה הזאת.

  3. חן on 25 באוקטובר, 2010 23:25

    טוב, זה די ברור למה אנשי מרכז וימין לא הגיעו. התודעה המיינסטרימית הישראלית מחלקת את העולם לשחור ולבן: בעדנו ונגדנו, אוהבי ישראל ושונאי ישראל, ואפשר להרחיב את זה ל-ערבים-גיס חמישי-שמאלנים-עוכרי ישראל, לעומת כוחות הביטחון הטובים ששומרים עלינו. כשהדברים מושטחים עד כדי כך, אין בכלל שום אפשרות להיכנס לסוגיות קצת יותר מורכבות, כמו איך קורה שכוחות משטרה יורים למוות באזרחים. אה, וחלילה לנו מלהפגין סולידריות עם גיס חמישי, כמובן.
    ועוד סיבה שבגללה גם אנשי שמאל נרתעו מלהגיע לאירוע הזה: אנשים שמוצאים את עצמם בשמאל בין השאר מתוך הסלידה שלהם מביטויי לאומנות למיניהם, הרבה פעמים מרגישים לא מאוד בנוח באירועים הללו, כשהם נתקלים בביטויי לאומנות מפורשים, רק מן הצד השני, שמהווים חלק מובנה של האירוע. זאת תחושה לא מאוד נעימה – אתה בא לתת את הקול שלך לאידיאל מסויים, ובעצם נמצא באירוע שמשמיע, בין השאר, קולות שאתה מאוד מסתייג מהם, ואתה מרגיש טמבל.

  4. יובל on 25 באוקטובר, 2010 23:26

    שאלה לאיתי: איך זה להיות אדם יחיד בעולם של חיות פרימיטיביות? האם אתה חש לפעמים שמשוררי העתיד יכתבו עליך אפוס מכונן?

  5. יובל on 25 באוקטובר, 2010 23:28

    ואם כבר חן הצטרף: איך זה לדעת איך כל מי שאינו אתה חושב? יש הרבה אנשים שישמחו לרתום לשירותם מישהו עם כוחות כאלה. אני מכיר כמה בעצמי – בא לך לעשות ים כסף?

  6. נמרוד ברנע on 26 באוקטובר, 2010 02:07

    הבעיה המרכזית של אירועים מסוג זה לדעתי היא בתפיסה וברציונאל שמאחוריהם. האירוע נוצר, נהגה ותוכנן כדי להביע תחושה, רגש, סנטימנט פוליטי לא מעובד ולא כדי להעביר מסר, להפיץ אותו ולשכנע אנשים. לא היה באירוע שום ניסיון ליצור משהו מחבר לאנשים שהם לא המעגל המיידי. לא צריך להיכנס לוויכוח על הביטויים של זה – דגל, המנון, רטוריקה – זה היה ברמה עמוקה הרבה יותר מכך. מתכנני האירוע רצו למחות, להביע את תסכולם, להראות את ההזדהות שלהם עם המיעוט הערבי המדוכא, ולא לגייס עוד אנשים למען המטרה שהיא שוויון זכויות לערביי ישראל.

השארת תגובה