חזית שחרור הולכי הרגל

אתמול (יום א') נסעתי לוועידת מרצ במשכנות רות דניאל ביפו עם חברי נעמן סער. מכיוון ששנינו גם סטודנטים חסרי ממון וגם מאמינים בתחבורה בת-קיימא נסענו באוטובוס לשם. קצת לפני התחנה הראשונה  של קו 25 ברחוב אלנבי הבחנתי באופנוע ארור שחונה במרכז המדרכה ומאלץ את כל הולכי הרגל לתמרן סביבו על מנת ללכת בצורה תקינה וסדירה. חוסר האכפתיות של בעל האופנוע מהשלכות מקום החנייה שלו הרתיחו את דמו של האדם הסביר (יש איזה ציטוט יפה של הנשיא כתוארו דאז ברק על זה) וכך מצאתי את עצמי רושם את מספרו של כלי הרכב ומצלצל למוקד 106. במהלך ההמתנה הבחנתי כי לאורך כל הרחוב חונים אופנועים וקטנועים בצורה שמפריעה להולכי הרגל ברמות אלו ואחרות. 16032009018

זה כבר היה יותר מדי. אחרי בירור שערכתי עם סגנית ראש העיר מיטל להבי, ידידי יואב לרמן ופקח תנועה של עיריית ת"א-יפו התגלו לי הפרטים הבאים:

מכיוון שנושא התחבורה בת הקיימא בוער בעצמותי החלטתי לקחת יוזמה ולטפל במפגע. בשביל השלב הראשון של ביעור הנגע אני זקוק לכם, הגולשים המעורבים, אלו שבשבילם תוכן גולשים זו לא מילה גסה והם כבר חרשו עשרות פעמים את מפת ה'מטרו-רגל'. מה אני מבקש? תמונות. היום שיחקתי קצת ב-E71 שלי וצילמתי לא מעט אופנועים וקטנועים הורסים לנו את המרקם העירוני.

ניתן למצוא את כל התמונות בחשבון הפליקר החדש שלי (אל תצפו ליותר מדי, יכולות הצילום הלכו אצלנו במשפחה לאחותי). אני פונה אליכם, גולשים, קוראים, תושבי תל אביב-יפו וסתם אזרחים שאיכפת להם – צלמו את המפגעים התחבורתיים שיוצרים לנו האופנועים והקטנועים ושלחו אותם אלי ל-nimrodbarnea at gmail.com ואני אעלה אותם לפליקר (עם קרדיט כמובן). זה יהיה השלב הראשון, איסוף התמונות ויצירת הוכחות ויזואליות חותכות להכרח בשינוי המדיניות הקלוקלת הזו. מודאגים לגבי השלב השני? תשאירו את זה לסחבק. עדכונים בקרוב.

גילוי נאות: הכותב כיהן כמנהל מטה הבחירות המקדימות של מיטל להבי וחבר בהנהלת סניף ת"א-יפו של מרצ

16032009017

תגובות

26 תגובות לפוסט “חזית שחרור הולכי הרגל”

  1. Shlomi on 17 במרץ, 2009 09:49

    אתה פלצן, עד שיש פתרון לתחבורה כבדה, אתה מגיע עם הפוסט האווילי שלך ועוד מתלונן.
    חתיכת חוצפן אנוכי!

  2. מרגוליס on 17 במרץ, 2009 16:53

    אני מניח שהמגיב הדביל שמעלי לא ניסה מעולם להסתובב עם עגלת תינוק במדרכות תל-אביב.

  3. dorcohen86 on 17 במרץ, 2009 22:19

    אצלי, ברחוב החיפאי ה(לא כל כך) שקט, יש מדרכה בשני הצדדים. אם לוקחים את שני הצדדים ביחד, הרוחב של המדרכה מגיע אולי למטר וחצי- כלומר אי אפשר ללכת אחד ליד השני. זה נשמע לכם, התל אביבים, כמו חלום? ובכן, המדרכה כולה מכוסה מצד אחד במכוניות ומהצד השני בצמחיה או בפחים. אם אין מכונית, צמחיה או פח אז כנראה שזו כניסה לבית.
    זה מכריח את הולכי הרגל, וביניהם אני, לעשות זיג-זג מעצבן בין המדרכה לכביש, למדרכה. ואם עובר אוטובוס באותו זמן? תענוג.

    אני באמת מתפלא איך אף אחד עוד לא נדרס ככה.
    בקיצור- זוהי בעיה עירונית באופן כללי, או לפחות ישראלית עירונית. אני זוכר הליכה של שעות במדרכות ברצלונה בה לא הבנתי איך הם מוכנים להקדיש כל כך הרבה מקום למדרכה.

  4. עמית-ה on 18 במרץ, 2009 14:30

    היי קצת טולרנטיות, התקרה של אחד היא הרצפה של אחר. אנחנו חיים במדינה צפופה מאוד מאוד, כשהרואנדים הגיעו לצפיפות הזאת הם מצאו לזה פתרון דה-סטרוקטיבי.
    המדרכות נועדו להולכי רגל וגם לחניית כלי רכב דו גלגליים ולפעמים אפילו ארבע גלגלים.
    זה לא נוח ומעצבן עם עגלת תינוק ועם הליכון של ניסיון חיים, או טעות אחרת. אבל מה לעשות ככה זה ואם אנחנו לא נתחשב באחרים זה לא יהפוך אותם למתחשבים בנו.
    חוצמזה אילו כל הרכובים בעיר היו על דו גלגל היה מקום גם להולכים, ואם נעשה יותר חניה זה יגדיל את מספר המכוניות. ובכלל לחיים בחברה האנושית יש מחיר, מתי בפעם האחרונה נשמתם אויר שמישהו לא נשם לפניכם? ולפעמים הוסיף HIDE EFFECTS.

    אז וואלאק להתאצבן בפרופורציה.
    גילוי נאות: הכותב רוכב אופנוע/ים כבר ים שנים.

  5. נמרוד ברנע on 18 במרץ, 2009 17:41

    שלומי – מתי בדיוק כלי רכב דו-גלגלים ממונעים הפכו לפיתרון לתחבורה כבדה? הקטנועים והאופנועים רחוקים מלהיות פיתרון לבעיות תחבורתיות. ראשית יש בעיה בביטוח שלהם, שנית הם נוטים להיות מעורבים באחוז גבוה מתאונות הדרכים והם כלל לא מתאימים לאוכלוסיות מגוונות כמו נכים, אנשים מבוגרים, בני נוער, ילדים וסתם אנשים שזה מפחיד אותם. מעבר לכך התגובה שלך היא בסגנון ביבים, אתה קורא לרשומה שלי אווילית, לי פלצן ומקנח בחוצפן (יש לך במקרה תואר בהוראה או שאתה מורה בביה"ס יסודי שאתה קורא לאנשים חוצפנים?), אתה פשוט לא מנמק את עצמך. הייתי אולי יכול לסבול את התגובה שלך אם הייתה מנומקת והיה טיעון בנוי מאחוריה אבל כנראה שאתה סתם חתיכת אפס מושתן שאמא שלו הפילה אותו על הראש כשהוא נולד.

  6. עמית-ה on 18 במרץ, 2009 21:13

    הי נמרוד אם אתה רוצה לכסח עשה טובה ותפוס סגנון, זה צריך לפחות להיות מצחיק.
    נכון שישנם כאלו שלא מתאים להם דו גלגליים, עדיין כשזה יהיה כלי מקובל כל ההתנהגות והנהיגה של ואל תשתנה.
    לגבי ביטוח אם תלמד את נושא ביטוח חובה תהיה אפילו יותר אנטי תאגידי ביטוח משאתה היום.
    הצמדה של שיעורי הביטוח לשיעורי התאונות מאז שהחוק הוחל עד היום מניבה פרמיה שהיא בממוצע 10% מהפרמיה הנוחכית לכל כלי הרכב (ולאופנועים).
    אופנועים למינהם מעורבים בשעור גבוה של תאונות אבל ברוב המקרים (כ-60%) הם משלמים את מחיר הטעות של נוהג הארבע+ גלגלים.

    בכדי לתת תשובה לתחבורה בעיר, אני חושב שצריך קודם כל רכבת תחתית. אחר כך תחבורה ציבורית מגוונת ובסוף גם פתרונות כמו דו גלגל, סייג-וואי, קלנועיות ועוד ועוד, אני חושב שרק מגוון יכול לתת פתרון טוב.

  7. נמרוד ברנע on 18 במרץ, 2009 21:43

    דור – הבעיה מוכרת לי גם מתל-אביב וירושלים. למען האמת אני חושב ששני המקומות היחידים שלא נתקלתי בה הן באר שבע שבנויה בריווח יתר שפוגע במרקם האורבני לדעתי וכפר סבא שיש בה מדרכות רחבות (גם במרכז העיר וגם באזור התעשייה).
    אולי תיזום פרוייקט דומה בחיפה שבו אנשים מצלמים רחובות כאלה ושולחים מכתב תלונה לעירייה.

  8. נמרוד ברנע on 18 במרץ, 2009 22:23

    עמית –
    מדינת ישראל לא באמת צפופה, אלא רק האזור שבין גדרה לחדרה או ביתר דיוק גוש דן. אני לא יודע מתי פעם אחרונה ביקרת בבאר שבע אבל הריווח בין הבניינים שם ובין החצרות הוא עצום ולדעתי הוא אחת הסיבות למצבה הגרוע של העיר.
    התפיסה הזו של לבקש מהולכי הרגל להיות טולרנטים היא מצחיקה. כמעט כל התקציבים והשטחים שקשורים לתחבורה ממוקדים בכלי הרכב הממונעים הפרטיים. המדינה משקיעות מילארדי שקלים בכבישים וחניונים בעוד שההשקעה שלה בתחבורה ציבורית, רוכבי אופניים והולכי הרגל היא אפסית. במצב הזה, שבו מי שלא משתמש ברכב פרטי הוא מקופח על פי כל אינדיקטור, לבקש מהולכי הרגל להתגמש ולהתפשר בשביל שרוכבי האופנועים לא יחנו בחניון מוסדר וישלמו כמה שקלים על כך זה פשוט אבסורד. הדבר משול לכך שהממשלה תפנה עכשיו למעמד הביניים ולשכבות המוחלשות בבקשה לתרום כסף כדי להציל את תאגידי הענק שבסכנת קריסה ונמצאים בבעלות נוחי דנקנר.
    זה לא כל כך משנה מי הגורם האשם בתאונות הדרכים שבהן מעורבים הכלים הדו-גלגליים, אלא העובדה שזה כלי מסוכן ולכן ניתן להבין למה אחוז מהציבור בוחר שלא להשתמש בו ואף מפחד ממנו.
    בנוגע לפיתרונות תחבורתיים עירוניים אני חולק עליך. רכבת תחתית זה חלומות באסמפיה. אין במדינה הזו יכולת לבנות פרוייקטים תשתיתיים בסדר גודל שכזה. את נתיבי איילון לקח לנו לבנות 14 שנה, זה אומר שלקח לנו יותר זמן להגיע מת"א לרמה"ש מאשר לאמריקאים מכדוה"א לירח. כמו כן רכבת תחתית היא עניין עם עלויות מטורפות ויקח פרק זמן ארוך מאוד עד שהוא יישום, ומה עד אז? נאכל קש? הפיתרון המוצלח ביותר לטווח הקצר והבינוני הוא BRT.

  9. עמית-ה on 19 במרץ, 2009 00:25

    נמרוד
    1. טולרנטיות זה מצרך חיוני תמיד אפילו אם צד אחד צודק לחלוטין והשני טועה לחלוטין.
    2. אני מבקר בבאר שבע כמה פעמים בשנה, העובדה שהיא מתוכננת גרוע כמו שמקובל אצלנו לא משנה את העובדה שמדינת ישראל עברה את ה-300 נפשות לקמ"ר ע"פ הלמ"ס. זה הרבה מאוד בקנה מידה עולמי וכמו שאמרתי כשהרואנדים הגיעו לצפיפות הזאת הם התחילו לדלל.
    3. אני רוצה שהמדינה תשקיע כמה שיותר בתחבורה בת קיימא ובין הייתר בהולכי רגל, אבל גם אם מחר אתה תהיה השר לאיכות הסביבה, איתמר שר התשתיות ואני שר האוצר זה יקח שנה שנתיים לפתור את הפלונטר.
    4. מדינת ישראל בנתה תשתיות כשהמדינה בנתה אותן, מאז שגופי התכנון הניהול והביצוע הופרטו היא מגלה חוסר יכולת (http://redisbeautiful.blogspot.com/2008/08/blog-post_27.html).
    5. לא רק שמדינת ישראל יכולה וצריכה לבנות רכבות תחתיות מגדרה עד חדרה וגם בחיפה ירושלים ובאר שבע, היא נמצאת היום במצב שזה הסיכוי היחיד שלה לצאת מהמשבר העולמי. השקעה כזאת אם תתבצע ע"י המדינה בעבודה של פועלים ישראלים תאיץ כאן צמיחה בת קיימא כמו שלא הייתה מעולם. היא תכשיר קדר גדול של אנשים מרמת השרטט ועד דוחף המטאטא עם כל מה שבאמצע, אנשים שהולכים להיות מובטלים או שכבר. אחרי שהמשבר יעבור מערכת תחבורה כזאת תהיה שינוי תפיסתי שקשה להסביר וכולו לטובה. השינוי הזה יתן לישראל יתרון עצום בכלכלה העולמית.
    6. רוב הישראלים לא מודעים לעובדה שמס' כלי הרכב לק"מ כביש בישראל גדול פי 5 מהמקובל באירופה (ופי 7 מארה"ב), סלילת כבישים בכדי לסגור את הפער הזה מגוחכת כמו ריצה אחרי אוטובוס שעזב ת'תחנה לפני שעה. כלי רכב פרטיים כבר מזמן לא אופציה הגיונית והשקעה בהגדלת/הרחבת הכבישים שטותית. צריך לתחזק את הקיים ולבנות מערך היסעים ציבורי אטרקטיבי.
    7. יש סכנות ברכיבת אופנועים ויש סכנות בחיים אבל יש גם תמורה, זה כייף. מי שלא מתאים לו סבבה.
    8. לותר על מערכת טובה ונכונה ולהסתפק ב-BRT אני לא ממליץ (סבתא שלי הייתה שואלת אם אתה דפטיסט), אני מעדיף לצאת למאבק, התמורה החברתית סביבתית עצומה ושווה כל טיפת זעה.

  10. נמרוד ברנע on 19 במרץ, 2009 14:50

    עמית,
    חוץ מסעיף 1 ו-8 אני מסכים איתך.
    לגבי דילול ברואנדה – אני באמת לא מבין למה אתה מתכוון. הם דיללו את האוכלוסייה?

  11. אלעד-וו on 20 במרץ, 2009 22:38

    נמרוד: אוף טופיק, יש לך תגובה על ההתקרנפות של מרצ בהצבעת התקציב בתל-אביב?

  12. נמרוד ברנע on 20 במרץ, 2009 23:43

    אומנם כתבתי זאת בגוף הרשמה אך אציין זאת בכל מקרה: בבחירות המקדימות בסניף ת"א-יפו של מפלגת מרצ כיהנתי כמנהל המטה של מיטל להבי ואני מכהן כיום כחבר בהנהלת הסניף אשר היה הגוף שהצביע על כניסה לקואליציה.
    אינני מרגיש עם ההצבעה נוח והיא בהחלט לא מייצגת את האידאולוגיה שלי, אבל מכיוון שאני מכיר את כל שלושת חברי המועצה ומכיר את עולמם הערכי וכישוריהם, אני נותן להם קרדיט והערכה ולא שופט אותם על סמך הצבעה אחת – גם אחת בנושא התקציב. לדעתי צריך להמתין שנה וחצי, לראות מה הישגיה של מיטל להבי כסגנית ראש העיר ואת ההישגים של חברי המועצה ולפי זה להעריך. גלגליו של השלטון איטיים ובטח של השלטון המקומי. הערכתי היא, והסיבה שבגינה גם תמכתי במלוא כוחי במרצ בבחירות המוניציפליות האחרונות, שסיעת מרצ ומיטל יגיעו להישגים משמעותיים ולכן לא צריך למהר לחרוץ את דינם ולעלוב בהם ולהשמיץ אותם, כמו שחלק מחברי עשו לצערי, ולהמתין.

  13. עמית-ה on 21 במרץ, 2009 10:07

    כיוון שאני תומך נלהב של סעיף 1 אני לא יכול להתלונן על מי שלא.
    הרואנדים רצחו אחד את השני חלק על בסיס אתני וחלק על בסיס כלכלי http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%94%D7%A2%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%94
    אני לא מסכים עם ניתוח הסיבות שמוצג בויקי אבל העובדות ברורות.
    לסיכום: 75% הסכמה זה הרבה.
    באוף טופיק, בתור חבר מועצה בראש-פנה אני מסכים אתך. אין ברירה צריך לחכות ולשפוט אחרי זמן וגם אז בדרך כלל יש מצב לא מובהק, כלומר אתה שמח בחלק וכועס על חלק אחר.

  14. דורו יהודה on 21 במרץ, 2009 12:01

    סליחה על תגובתי בדילי הדחיה עד בוא השבת קודש לעניני עיתון סו"הש, דואלים/בלוגים/פרצופיספר זנוחים וכ"ו. יתרון נוסף בשיטה, שהרבה טיעונים נכונים (במקרה זה עמית סיפק את הסחורה המעולה) כבר יופיעו ואפשר לצמצם.
    אפשר לענות לך בטוקבק ארוך ומלומד המתחיל ב: זכות אדם בסיסית היא הזכות לתנועה חופשית. חובת מדינה בסיסית היא לאפשר זאת. הסיבות שזכות כזו לא מתמלאת במלואה יכולות להיות פיזיות אוביקטיביות (יורגן לא יכל להגיע אל אהובתו זיגלינדה בגלל סופת שלגים באלפים), טכנולוגיות (רשת הרכבות הלקוייה בטנזניה),ו/או פוליטיות בולשביקיות (מסך הברזל)….מתמשך עד מוצ"ש.

    אבל נוכח ההתבטאויות הרגשיות מסוג "כלי הרכב הדו-גלגלים המתועבים האלה" והבאת פוטרי סכסוך האולטמאטיבים כמו האח הגדול, או האב במקרה זה, אני רואה שהתאוריה לא תעזור הרבה, לכן אצמצם לבסיסי: למה קטנוע מפריע לך ואופנים לא?.

    – איזה כלי רכב בהגדרתך נחשב כ"תחבורה ברת קיימא": רולר בליידס, סקיטבורד ממונע, אופנים, אופנים עם מנוע עזר, טוסטוס חשמלי, קטנוע, אופנוע הארלי דוידסון. איך, כמה ולמה.
    – "הבחנתי כי לאורך כל הרחוב חונים אופנועים וקטנועים בצורה שמפריעה להולכי הרגל ברמות אלו ואחרות" – ראיתי את התמונות. ברובן המכריע אין הפרעה להולכי רגל. לא יודע מה זה "ברמות אלו ואחרות", אבל הפקח,מיטל,ויואב הזניחו את המידע שההגדרה בתקנות להפרעה היא מה שפחות מ 130 ס"מ. לרוב תמונת העיר שחנית אופנועים מעורבבת באופנים לרוב.
    – נמאס לי מהבולשביזם הזה (רוח שטות ה"מחיקון" וה"אנטי מחיקון") נגד כלי הרכב הקלים הממונעים על 2 גלגלים. לבסס את כל סיפור הזזת גוף האדם העצמי האלטרנטיבי על הליכה ואופנים זה באמת פונדמנטליזם "מחבקי עצים". לא יאה לאקולוגיסטים דור שלישי וחצי.

    זהו השכנים קוראים, הולכים לטייל.

    גילוי נאות: אין לי אופנוע. יש לי אופנים מתקפלות ברכב.

  15. נמרוד ברנע on 21 במרץ, 2009 19:40

    יהודה – אנו חיים בלבנט ואין טעם לאמץ גינונים חיצוניים שיראו פומפוזים ולא קשורים. לקרוא לקטנועים ואופנועים "מתועבים" מתוך עצבנות אינה דבר פסול בעיני.
    אופניים פיזית קטנות בהרבה מקטנועים, שוקלות פחות וכמעט בשום מקרה אינן חונות באמצע המדרכה או בצורה שמפריעה להולכי רגל.
    תחבורה בת קיימא הוא מונח לגבי תפיסה תחברותית והשתלבותה בחברה ובסביבה ולא עוסקת באיזה כלי רכב מדובר. גם בתוך התפיסה הזו יש מקום לכלי רכב פרטיים. במציאות התל-אביבית תחבורה בת קיימא משמעה ראשית כל ארגון מחדש של מערכת האוטובוסים במטרופולין (כפי שהראית לי בתוכנית כלשהי שהציגו נתיבי איילון), יצירת רשת רחבה של מסלולי רכיבת אופניים ופינוי המדרכות ממכשולים, הקמת נתיבי תחבורה ציבורית בלעדיים והקמת רשות תחבורה לכל המטרופולין.
    מכיוון שאנחנו מכירים אינני חושב שאני עונה על ההגדרה של מחבק עצים. הסוגיה הזו בכלל לא קשורה לאקולוגיה אלא לעירוניות.

  16. דרור יהודה on 22 במרץ, 2009 01:33

    אני לא מבין את מסע הצלב (אתה יודע, יש לנו הלבנטינים רגישות לזה) שאתה עורך. מכל בוכטת הצילומים שצולמו במטרה להוכיח משהו, בקושי 5 מראים הפרעה כלשהי של אופנועים/קטנועים. מעט הסברה, עכיפה, שכל ישר וגם "חונים שוטים" אלה יודברו.
    לא מבין 2., מדוע בפירוט "תחבורה בת קיימא" שלך לא נכללים רכבים אישיים ממונעים "קלים" ("דו גלגלים"). בגלל איזה קיבעון מחשבתי אולי?.

    חשוב להוריד דראמטית את העומס הסביבתי של הרכבים הפרטיים ה4 גלגליים המהווים בין היתר כ65% מזהום האויר, ולרוב מהותם שכ 1.5 טון חומר מובילים אדם מנקודה א' לב'.
    לכך יש מגוון אמצעים ואסור להקלע לקיבעונים מחשבתיים המצמצמים את המגוון.
    כך לדוגמה פתרונות במחשבה יצירתית פתוחה: מניעת הצורך בדרכי הגעה ארוכים לעבודה = מקומות עבודה קרובים/מעורבבים באיזורי מגורים. פיתוח עבודה מקוונת מהבית.

    אחד הקיבעונים הוא ההתמקדות באופנים.
    כנראה שישנה בארץ בעיה אקלימית המונעת חדירה מאסיבית של האופנים כאמצעי אלטרנטיבי מהותי.
    לדווש על אופנים זה באמת בריא, אבל לא כל מה שבריא – טעים (בפארפראזה על האוכל, שיש לדאוג גם שיהיה טעים כדי שיאכלו אותו). לא רק שאין מזגן אלא שהפעילות הגופנית מחממת ואף מעיפת בתנאי החום והלחות הלבנטינים.
    לכן יש לראות רחב יותר: תנועה רכה. בזה אני כולל את הפלח מסקטים/סקיטבוארד, דרך קורקינטים חשמליים, סגוויס (כן, ממסע הבחירות) אופנים עם מנועי עזר, ועד טוסטוסים חשמליים או עד 50 סמ"ק – ידידותיים לסביבה.
    רק פיתוח של כל המכלול לאמצעים אלה יעלה את מספר המשתמשים מה4% רוכבי אופנים היום (ועוד כמעט כלום בממונעים הדו גלגליים), לרמה מהותית של מעל 40% אלטרנטיבה למכוניות, כמות שתהיה איזשהו שינוי עם מהות מסויימת.
    וכמובן התנזרות מרדיפות בולשביקיות קונטרפרודוקטיביות/רציונאלית כמו שלך ומהביוקרטיות,המיסים ועלויות הביטוח המוטרפות.

  17. דרור יהודה on 22 במרץ, 2009 01:39

    צ"ל – אכיפה – כמובן.

  18. Shlomi on 22 במרץ, 2009 14:29

    מה שמטריד אותי בתגובה שלך אלי זה איך לעזעזל אתה יודע שהפילו אותי על הראש כשנולדתי?
    אבל בחייך נמרודי רודי, יש לי דברים חשובים יותר מלהגיב לפוסטים המתנשאים וחסרי המשמעות שלך, לא יודע למה אבל נראה לי שהפוסטים שלך אכלו הרבה צ'ונט בשבת. זה השמאלניות שבעניין, או שפשוט הם מסריחים. 🙂

  19. אלעד-וו on 22 במרץ, 2009 18:45

    נמרוד: תודה על התגובה. אני מוכן להמתין שנה וחצי עד שאצפה ממך לאכול את הכובע. אבל אם מרצ לא תקיים את הסעיפים הסביבתיים והחברתיים במצע שלה, תסכים לאכול את הכובע? אגב, היו כבר הצבעות רבות שבהן מרצ הצביעה בניגוד למצע שלה, וכמובן החשובה מהן, אבל לא היחידה, היא ההצבעה על התקציב. לרמן בבלוג שלו הסביר באותות ומופתים למה התקציב נמצא בסתירה אדירה עם המצע של מרצ, אז לא אחזור על הדברים. ושוב, תודה על התגובה.

  20. נמרוד ברנע on 23 במרץ, 2009 00:04

    הצטברו מספר תגובות אז אחלק את תגובתי לפי הסדר שבהן הן נכנסו.

    יהודה – לא ציפיתי ממך להאשים אותי בבולישביזם. אבל אני מניח שאחרי שאני כותב על דיבורי רצ ומפ"ם ואתה צאצא גאה של רצ אזי זה מתבקש. בכל מקרה, בתחבורה בת קיימא יש מקום לדעתי לכל כלי הרכב רק במינונים אחרים. לדוגמא באיחוד האירופאי מיסו את ה-CUVs בצורה כזו שהם הפכו לבלתי רלוואנטים עבור האוכלוסיות שרוצות להשתמש בהם כדי לסוע מהפרבר למרכז העיר, לחנות על המדרכה ולחזור חלילה.
    אינני מתבייש במסע הצלב שאני מנהל נגד כלי הרכב הממונעים דו-גלגלים שחונים בצורה שמפריעה – ויכול להיות שבחרתי תמונות לא מוצלחות או שזווית הצילום שלי לא טובה. בכל מקרה, כבר למעלה משלושה אנשים פנו אלי והעבירו צילומים ואני מתכנן להמשיך לאסוף צילומים. האם אתה רוצה לטעון כאן מעלי גבי הבלוג באמת ובתמים שאין בעיה של אופנועים וקטנועים שחוסמים את הדרך להולכי הרגל?

  21. נמרוד ברנע on 23 במרץ, 2009 00:05

    שלומי – חבל לי שהדיון הדרדר לרמה כזו, ובטח כשגיליתי שאתה עובד יחד עם איתי. אפשר לדון מהיום עד מחר על "מי התחיל" ולמה וכמה, אני מציע שנפתח דף חדש. סך הכל כל חבר של איתי הוא חבר שלי.

    אלעד – אני מוכן להתחייב שאם תוך שנה וחצי לא נראה שינוי ממשי בעירייה אני אפעל בתוך מוסדות המפלגה כחבר הנהלת הסניף לכך שמרצ תצא מהקואליציה העירונית וגם לקרוא לכך פומבית.

  22. Shlomi on 23 במרץ, 2009 09:54

    טוב, כנראה שאני התחלתי. איתי הסב את תשומת ליבי להתלהמות שלי, אני מתנצל.

  23. הילה on 26 במרץ, 2009 19:19

    נגעת בנושא חשוב וכאוב. כהולכת רגל, מאוד קשה לי עם זה שאפילו על המדרכה דורסים אותי. למעשה, לפני כשנה נדרסתי על המדרכה, כשפגע בי נהג הארלי שלא הבחין בי כשיצאתי משביל כניסה לבניין למדרכה (ככה בחוצפה, בלי לתת זכות קדימה). אין לי תמונות לפליקר שלך, מצטערת. יש לי קצת צלקות בכתפיים וכאבי גב, זה עוזר במשהו?
    רוכבי אופנוע שהערתי להם כשחצו במעבר חציה או נסעו על מדרכה מלמלו משהו על כביש חד-סטרי וכמה שקשה להם. אבל לעזאזל, הם אפילו לא עומדים בפקקים, אז ההתבכיינות הזאת לא עובדת עלי.

  24. איתי() on 30 במרץ, 2009 19:50

    היי נמרוד,
    אני חושב שאתה צודק. יש מקרים שהדו גלגליים, כולל אופניים (שהם כלי התחבורה שלי), חוסמים את המדרכה הצרה ממילא בצורה חסרת התחשבות שאפשר היה להמנע ממנה עם קצת מאמץ. שלא לדבר על אלה שדוהרים על המדרכה.
    אם ננסה לשים לב לפרטים "הקטנים" האלה נוכל לשנות המון.
    הרבה יותר מאשר אם נתעסק בדברים "הגדולים" שבהם כולם מתבחבשים כל היום.

  25. אורי פולגר on 25 באפריל, 2009 14:29

    מה עם רכבי הנכים? כל השכונה שלי מלאה ברכבי נכים שחונים באופן קבוע על המדרכה. למה לא מסדרים להם חנייה קבועה?

  26. נמרוד ברנע on 25 באפריל, 2009 23:56

    אורי – יש הרבה מפגעים על המדרכות. אני חושב שצריך לפעול בכולן. באופן אישי לקחתי על עצמי על נושא הרכבים הממונעים הדו-גלגליים.

השארת תגובה