גן העדן של המגזר הפרטי – האמנם?

ב-24.6.09 פרסם רותם סלע מאמר בגלובס תחת הכותרת: "העלמות המס הן ממש לא הבעיה" שזכה לכותרת המשנה הבומבסטית: "קמפיין 'אויבי העם' של רשות המסים הוא הסטה צינית ומכוונת מהמנה העיקרית".

מצאתי לנכון להתייחס ברצינות למאמר ולכתוב לו פוסט תגובה לא רק בגלל שאני מכיר ומעריך את הכותב ואת פועלו, אלא מכיוון שמצאתי בו את הלך המחשבה הניאו-ליברלי, שבו המיסים הם עונש, המדינה היא גוף שמפריע לעסקים להביא לשגשוג חברתי וכל המגזר הציבורי מושחת.

גשו, קראו את המאמר. 325 מילים. קצר בהרבה מהפוסט הטרחני שלי.

על מה יצא קצפו של הכותב? האם על גובה המס? טענות על שחיתות לכאורה ברשות המיסים? כנגד מערכת מס לא פרוגרסיבי? נגד הטבות המס האדירות לתאגידי ענק ולמתנות שהמדינה מחלקת לבעלי ההון?

לא ולא. הוא אפילו לא יצא נגד העובדה שבישראל אין מס עיזבון, דבר הקיים גם בארה"ב, או על העיוות ההיסטורי שבגללו מס על רווחי הבורסה נכנס למערכת שלנו בשלב כה מאוחר (2001). הוא גם לא קרא לריווח מדרגות המס או להקטנת המס על העבודה והגדלת המס על ההון.

מר סלע יצא נגד התנהלות המדינה. מה שמפריע לו, זה שבזמן מיתון המגזר הפרטי סובל, עסקים קטנים נסגרים, המשכורות מקוצצות בעוד שבמגזר הציבורי "יחידות סמך ממשלתיות ממשיכות רק לספוח ולצמוח".

ובכן, ראשית כל לעובדות:

סלע יוצא נגד ה"מציאות הקפקאית" שבה המשרד לפיתוח אזורי מקבל 100 תקנים בעלות של 20 מיליון ש"ח ללא כל צורך.

ההגינות וחובת הגילוי הנאות היו מחייבות את מר סלע לספר לקוראים על תפקידו האישי בעיצוב המציאות השלטונית שנוצרה. בבחירות לכנסת ה-18 עבד סלע בקמפיין הבחירות של לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו נתניהו ושל מפלגתו, הליכוד. סלע סייע בעליית הליכוד לשלטון וגם אם היה בורג במערכת, תרומתו להקמת הממשלה ה-32 רבה יותר משל מרבית האזרחים.

אגב, מי שמשמש כשר לפיתוח אזורי ובמסגרת הדיל עם ראש הממשלה קיבל את אותם מאה תקנים מיותרים, הוא לא אחר מאשר מספר 7 ברשימת הליכוד לכנסת, סילבן שלום. גם לו עזר סלע להגיע השולחן הממשלה.

אבל בואו נעזוב את הפיקנטריה. המאמר מעלה שאלה מהותית הרבה יותר – האם המגזר הפרטי יעיל יותר מהמגזר הציבורי?

נפלאות המגזר הפרטי

קודם שנעסוק בשאלה מהי המדינה בואו נבחן רגע האם המגזר הפרטי הוא באמת כזה מוצלח.

נקודת המוצא של המאמר היא שבעוד שבמגזר הציבורי הכל מושחת, מקולקל והמידע מוסתר מן האזרחים, במגזר הפרטי אין פערי מידע, היעילות שולטת בכיפה, כשלי השוק כמעט ולא קיימים ולצרכן חופש בחירה בין החברות השונות. האם באמת הכל כל כך מושלם?

לא צריך להרחיק בדפי ההיסטוריה אל נפילת הבנקים בשנות ה-80, שבה אחרי שהבנקים הריצו מניות של עצמן ואיימו לקרוס, נאלצה הממשלה להלאים אותם ולחלץ אותם על חשבון משלם המיסים. המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי סיפק לנו דוגמאות מן ההיסטוריה הקרובה.

בארה"ב על מנת לקבל הלוואה או משכנתא יש צורך בהיסטוריית אשראי. מה עושים כשהיסטורית האשראי של האדם בעייתית, שאין לו שום נכסים, עבודה, או חסכונות [או בקיצור הוא נינג'ה]? אין שום בעיה. תמיד יקומו כמה תאבי בצע מתוחכמים שיחשבו על דרך לעשות מכך כסף. נותנים הלוואה עם ריבית גבוהה על מנת לכסות את עלויות הסיכון (או הלוואה כנגד העלייה הצפויה בשווי ביתו של הלווה, מתוך הנחה זחוחה שמחירי בתים עולים ועולים ואינם יורדים…)עד כאן הגיוני, אבל זה ממשיך ומתפתל. את אותן הלוואות אורזים בתוך מכשירים פיננסיים, ואותם מוכרים לחברות השקעות שמוכרות אותם ללקוחות שלהן. כך נוצרת תעשייה שלמה של רווחים דמיוניים, בועה שברור היה לכל בר דעת שהיא תתפוצץ בסופו של יום. בשנת 2006 הגיעו משכנתאות הסאבפריים לכ-21% מכלל המשכנתאות בארה"ב. ההחלטה על נתינת עוד ועוד משכנתאות בעייתיות שכאלו לא התרחשה בגלל שכמות הלווים עם היסטוריית האשראי הבעייתית גדלה, אלא בגלל שהפיתוי למלווים היה גדול מדי. כל אחד חשב שהוא יספיק לצאת בזמן, לאשר עוד משכנתאות חסרות סיכוי להחזרה, למכור אותן לעוד בתי השקעות ולעשות אקזיט דקה לפני הפיצוץ. אבל נחשו מה? הבועה התפוצצה, ויחד איתה כל המשק.

הצרה היא שלא מדובר בעסקים פרטיים, אלא בחברות שנסחרות בבורסה ורוב המניות שלהן מוחזקות בידנו – הציבור – באמצעות קופות הגמל, קרנות השתלמות, קרנות הפנסיה, הפיקדונות והחסכונות. הפסדים, קיצוצים וקריסה של כל אחד מאותם בנקים, חברות אחזקות או חברות ביטוח לא ישפיעו רק על שורת הרווח של דנקנר ושות', אלא על כל המשק הישראלי. למדנו כבר שבשנות ה-80 הממשלה נאלצה להלאים את הבנקים, ואנחנו מסתכלים קצת צפון מערבה ורואים כיצד נאלצים האיחוד האירופאי והממשל האמריקאי להלאים בתי השקעות ותעשיות ענק כדי למנוע טלטלות עזות במשק. איפה ההצלחה והיעילות של המגזר העסקי כאן? או כמו שאומר תמיד הבוס "אם כל כך טוב – אז למה כל כך רע?".

המשבר הכלכלי האחרון התרחש בגלל עוד שורה של קלקולים, מינהל לא תקין ותהליכי השחתה בוול סטריט. חברות דירוג האשראי לדוגמא, גורם משמעותי בשיטה הכלכלית שלנו, דירגו את אותן חברות שהיו הבעלים שלהן ודאגו להן להקפיץ לעצמן את הדירוגים. תאגידים שקרסו והולאמו על ידי הממשלה בכל העולם המערבי חילקו בונוסים ענקיים למנכ"לים שלהם. אם האשימו את הסוציאליזם בכך שהוא לא מתאים לטבע האדם, ניתן לומר בבטחה כי הקפיטליזם מתאים לחמדנים ולתאבי הבצע.

הקלקול, הכשלים וההשחתה שבמגזר הפרטי לא מסתיימים בתאגידי הענק ובקונצרנים. הם גם קיימים בעסקים הקטנים והבינוניים. בואו ניקח את תחום המזון למשל. כמות בתי הקפה, הסושיות, הפיצריות, ברי הטורטיה והמסעדות גדלה בצורה מסחררת בשני העשורים האחרונים. כיום רבים מבני הגילאים 16-35, בניגוד לדור ההורים שלהם, עבדו או עובדים כמלצרים או ברמנים בעסקים אלו. כיצד באים הקלקולים לידי ביטוי בעסקים אלו? בפגיעה מחפירה בזכויות העובדים. מכיוון שדורשי עבודה יש בשפע, מגלגלים את ההפסד עליהם, על ידי אי-תשלום שכר בסיסי, הלנת שכר, התחמקות מתשלום שעות נוספות ושלא נדבר בכלל על זכויות סוציאליות. הצרכן, שהוא נקודת המבט שממנה כתוב המאמר ("אזרחי ישראל מביעים את חוסר שביעות רצונם מפירמות פרטיות על-ידי החלפתן […] ספק אינטרנט ששירותו איננו מספק מפסיד לקוחות והכנסות") מתעלמת מן הצד השני של המשוואה – העובד. או במקרה שלנו, העובד המנוצל.

ניחוחות הניאו-ליברליזם או: מהו תפקיד המדינה?

אבל מר סלע יודע ומכיר את הכשלים במגזר הפרטי לפחות טוב כמוני, אם לא יותר. מה גרם לו בכל זאת להשמיץ את המגזר הציבורי בעוד שהוא מציג את המגזר הפרטי כנקי מקלקולים? אידיאולוגיה. אידיאולוגיה לגבי תפקיד המדינה. סלע, כפי שניתן לקרוא במאמריו הרבים ב'קפטליסט היומי', לא מאמין ברעיון המדינה. זאת אומרת, כן, הוא חושב שצריכה להיות איזו מסגרת רופפת שנקראת מדינה, תאסוף מס גולגולת מינימלי ותממן צבא ומשטרה, אבל שם זה בערך נגמר. מיסים, למי ששכח, הם המחיר של הציוויליזציה. בעזרת המיסים אנחנו מממנים את מערכת החינוך, הבריאות, התשתיות והרווחה. בעבר, כשהייתה כאן מדינת רווחה גם דאגנו לדיור ציבורי, לשיקום שכונות, להקלות במשכנתא לזוגות צעירים ולעבודות יזומות בזמן אבטלה. אז נכון, לא כל כספי המיסים הולכים לאיפה שאנחנו רוצים. חלק מהם נתקע בבירוקרטיה מנופחת, חלק הולך למימון תרבות העוני והבורות של החרדים, חלק לבנייה מיותרת בהתנחלויות שיפונו בכל מקרה. כן, חלק אפילו הולכים למימון של תקנים מיותרים במשרדים מיותרים. אבל בסופו של דבר, שאלת הקצאת המשאבים וחלוקת כספי המיסים תלויה בנו – האזרחים – ואת מי נשלח לכנסת. הניסיון להטיל רפש במערכת הציבורית לא נובע מתוך הערצה של המגזר העסקי, אלא מתוך אמונה בסיסית שהמדינה צריכה להתנער מהאחריות על אזרחיה ושאנחנו צריכים לחיות בחברה דרוויניסטית.

חזרה אל הקפיטליזם

בואו נחזור רגע אל הקפיטליזם. למדנו כבר כי במערכת הקפיטליסטית ובשוק הפרטי קיימים לא פחות קלקולים מאשר במגזר הציבורי. אבל יש בקפיטליזם כמה דברים טובים גם.

בספר "מאי 68" (הוצאת נהר) שכתב ראובן מירן מצוטטת אחת מן הסיסמאות שרוססו בגרפיטי על קירות הסורבון בפריז במהפכת הסטודנטים. כשקוראים את המאמר של רותם סלע, שהוא עמוס האשמות כנגד המגזר הציבורי, אי אפשר לא להיזכר באחת מאותן סיסמאות:

"לקפיטליזם הצרפתי אין אפילו את האיכויות

של הקפיטליזם:

יעילות ואחריות אישית.

זה לא קפיטליזם, זו מונרכיה תעשייתית."

אפשר לקחת את הסיסמא הזו לכל מיני מקומות. אפשר להרחיב על הסיפא של הסיסמא ולהסביר מדוע הסדר הכלכלי שאנו חיים בו כיום הוא לא באמת תחרות ושוק חופשיים אלא אוליגרכיה של משפחות וקרטלים, נושא אשר שווה פוסט משל עצמו, ואפשר לדבר על יעילות ואחריות אישית. אני מעדיף לדבר על אחריות אישית. על האחריות האישית של רותם סלע. רותם – עבדת במערכת הבחירות של הליכוד, הקדשת את כישורייך הרבים למען הצלחתם של הליכוד ונתניהו, ואני מאמין שאתה בן-אדם מספיק הגון ושלא רק עזרת בתעמולת הליכוד אלא גם הצבעת לו בעצמך.איפה האחריות שלך כאן? הממשלה הקיימת, אותה אחת שמגדילה את התקציב, מטילה מיסים ומתנהלת בחוסר שקיפות, נשענת על קולותיהם של אזרחים, שאתה אחד מהם. נתניהו ראש ממשלה בגללך. תיקח אחריות.

תגובות

14 תגובות לפוסט “גן העדן של המגזר הפרטי – האמנם?”

  1. רותם סלע on 27 ביוני, 2009 18:16

    טרם פרסום המאמר שלפניכם, אפשר לי נמרוד להגיב בתגובה הראשונה על חלק קטן אך מהותי מהטענות העולות ממנו. המאמר שלפניכם דן בארבעה נושאים עיקריים: הרעיונות אותם אני מציג (כביכול) ברשימה שפרסמתי בגלובס, התפיסות בהן אני (כביכול) מחזיק, תקפותם של רעיונות ותפיסות אלו, ומידות האחריות והגילוי הנאות שאני מחויב בהן בגין עבודתי בעבר עם תנועת הליכוד.

    על פי הסיכום, אתייחס בקצרה לנושא האחרון הנוגע לגוף הכותב; במאמר מוסגר אציין כי יש לי השגות נוספות הנוגעות לניתוח המוצג במאמר.

    כפי שכותב נמרוד אני מציין לגנאי אספקטים מסוימים בהתנהלות וניהול המגזר הציבורי ככלל; וכן בתקופת ממשלת הליכוד הנוכחית. ראשית, המאמר נכתב כשאינני מצוי בקשרי עבודה כלשהם עם תנועת הליכוד. שנית, אין כל בסיס להנחה כי הדעות אותם אני מציג במאמר נובעים מקשרי עבודה או מאינטרסים שקשורים בעיסוקי הקודם, אחרי הכל (כפי שמציין גם נמרוד), החלקים "הבעייתים" בהם אני מתייחס לליכוד הם אלו בהם אני יוצא נגדו! אינני משמש כמליץ יושר אלא כמבקר.

    נמרוד מודע לכך ושואל (תוך שימוש במילים אחרות) "הרצחת וגם ירשת". לשיטתו כיוון שסייעתי בעבודתי לעלייתה של ממשלת הליכוד, אני צריך "לקחת אחריות" ולא לכתוב משהו שעשוי להתפרש כביקורת עליה.

    תפיסתי הפוכה לתפיסתו של נמרוד. אני סבור כי "לקיחת אחריות" היא כתיבת המאמר, ולא סכירת פי ועטי עד לבחירות הבאות. ההצבעה בבחירות איננה שקולה לקיומה של חברה דמוקרטית ודמוקרטית, הצבעה היא רק רכיב אחד בחברה כזו. רכיבים נוספים הם זכות ההפגנה, חוקה או חוקי יסוד, בתי דין בלתי תלויים, משטרה , ותקשורת הנהנית מחופש הבעת דעה.

    אוי לנו אם היינו חיים בחברה בה אם מכפייה ואם מתוך נורמה:
    1. אזרחים נמנעים מהבעת דעה הסותרת את דעת המפלגה לה הצביעו או סייעו.
    2. השתתפות בחיים הפוליטיים מסתכמת בהצבעה בלבד.

    בעיני פלוני עשויה תנועה פוליטית מסוימת להצטייר כברירה האפשרית הטובה ביותר; אך אין זה מחויב המציאות כי אותו הפלוני יראה בניצחונה של תנועתו סיבה לפרישה מהמשחק הדמוקרטי.

    אינני שייך למחנה זה או אחר, אך גם במקרה והייתי, אני סבור כי אזרח חרד צריך לגלות מעורבות תוך מסירות להיגיון הבריא ולחברה בה הוא חי; לא רק מאחורי הפרגוד, אלא בכל זמן בו הוא חש כי הוא צריך ויכול לעשות מעשה.

  2. סתיו on 27 ביוני, 2009 22:55

    קראתי את שני המאמרים ולדעתי שניכם טועים.

    המאמר בגלובס מניח כי אזרחים לא עוזרים למדינה כי המדינה לא מתפקדת, יש כאן טעות כי אנשים לא עוזרים בגלל סיבות אחרות לגמרי: לא כדאי להם, לא בראש שלהם, הם לא מרגישים שהם מזדהים איתה בגלל שהפוליטיקאים בשלטון נתפסים על ידם כאנשים לא מוסריים, לא נעים להם לבקש קבלה מהאינסטלטור!

    בגלובס הכותב מלביש על כל הקוראים את הדעות של עצמו, וכאן אתה צודק, הוא לא מייצג את מה שקורה, הוא מנסה להכניס השקפת עולם בדלת האחורית ומתחזה לפרשנות!

    אבל אתה עושה בדיוקאותו הדבר. אחרי קורא את המאמר בצורה מגמתית. בגלובס לא נטען שמיסים לא לגיטימיים: בגלובס נטען שהמגזר הציבורי צריך להשתנות. אתה רוצה להוכיח נקודה ומתעלם מהמציאות, לא נכתב שם שמדינה זה דבר שלא צריך להיות -> יש התעקשות שמדינת ישראל לא מתפקדת ובגלל זה אנשים לא רוצים לשלם מיסים.

  3. נמרוד ברנע on 28 ביוני, 2009 00:33

    היי סתיו,

    תודה על התגובה.

    נקודת המוצא של רותם, כפי שהיא באה לביטוי בסאב טקסט, היא שמיסים הם רע הכרחי שצריך לקמץ בו כמה שיותר, כמו איזו ספחת שצריך להסיר מעצמך מהר.
    לרגע לא טענתי שאין כשלים ובעיות במגזר הציבורי. למעשה אני סבור שיש רבים כאלו וחלק גדול מעבודתי אני מקדיש למלחמה בבעיות אלו וניהול מאבקים אל מול המגזר הציבורי. יחד עם זאת אינני חושב שהוא סובל מעודף כוח אדם או עודף תקציב, אלא נהפוכו. אם היו עוד פקחי עבודה במשרד התמ"ת אז הייתה אכיפה טובה יותר של חוקי העבודה, אם היו יותר עובדים סוציאליים היה טיפול אפקטיבי יותר במקרי הרווחה ואם סל הבריאות היה גדול יותר אז פחות אנשים היו מתים.
    את המגזר הציבורי בישראל צריך ואפשר לשפר – אבל את זה עושים דרך מאבק בתוך הזירה הפוליטית, על ידי חתירה לעמדות השפעה או שליחת אנשים שאנחנו מאמינים בהם לעמדות ההשפעה. שר רווחה מחוייב וטוב יותר היה דואג שביטוח לאומי לא ישנא את המבוטחים שלו (האזרחים, אנחנו), שר תחבורה טוב יותר היה מייעל את התחבורה הציבורית ופותח את השמיים ושם קץ למחדלי הבטיחות בתעפה.
    זה בידנו, לא בשמיים.
    רותם היה רוצה שזה לא יהיה בידנו – שנקצץ ונרסק את המגזר הציבורי ונחליף אותו בתאגידים פרטיים.

  4. תומר רזניק on 28 ביוני, 2009 01:22

    אחלה של פוסט. מעניין אם גם ההתכבוצת הזו תסתיים כפי שהסתיימה ההתכבתות שלך עם דרור עזרא.. :)

  5. מרק ולצר on 28 ביוני, 2009 01:34

    שלום לכולם!

    עד שאני לא אוכל לגשת לאתר אינטרנט ובהקשת שם או מספר תעודת זהות לקבל תוך שתי שניות את *כל* הכספים שהוא אישר להוציא (ברישומים שהם קבילים לתורך הליכים פליליים בבית משפט) אנא אל תספרו לי על מגזר ציבורי שעובד כמו שצריך. יתירה מכן – בשיטה הנוכחית לעולם לא תהיה השקיפות התקציבית שראויה לאזרחים פשוט כי המפלגות אוהבות שחיתות. כולן.

    ועוד: שחיתות במגזר הציבורי היא הסיבה העיקרית שאני לא חושב שצריך להעלות מיסים. ואני עוד סוציאליסט. עד כדי כך אני לא בוטח במערכת הפוליטית המושחתת.

    רק דמוקרטיה ישירה תתקן את בעיות המערכת הנוכחית…

  6. נמרוד ברנע on 28 ביוני, 2009 02:10

    קודם כל מפתיעה אותי כל פעם מחדש הברית הלא קדושה בין אנשי הדמוקרטיה הישירה לאנשי החוק והסדר והתאגידים הגדולים בתמיכה במאגר ביומטרי בישראל.

    אין עוררין על כך שצריך להגביר את השקיפות בכללותה במגזר הציבורי ובפרט בסוגיית הכספים. אני גאה להיות חלק ממפלגת מרצ שהעבירה את חוק המידע החופשי ושאחד מחברי ההנהלה שלה משמש כמנכ"ל התנועה לחופש המידע בישראל.

    האמירה של "כולם מושחתים" אינה מקובלת עלי. לא רק בגלל שאני מכיר את המערכת הפוליטית ויודע שלא *כולם* מושחתים, אלא בגלל שזה מעקר את התוכן מהכל. אם כולם מושחתים אז למה נטפלים לבינזרי והירשוזן? או להנגבי וליברמן? הרי זה מה שכולם עושים. אם כולם מושחתים וזו הנורמה אין שום סיבה לנקות את המערכת.
    אני חולק עליך גם מאוד סיבה -ולא רק בגלל המדרג והדיפרנציאציה ביחס למינהל תקין ושחיתות – אלא בגלל שהטענה שכל הפוליטקאים מושחתים וכל המפלגות רעות משרתת את המטרה הניאו-ליברלית: החלשת הדמוקרטיה. אם פוליטיקה הופכת למילה גסה ופוליטיקאי זה שם גנאי אז אין לנו שום סיבה להתארגן ולקדם נושאים, אפשר פשוט לתת לאנשי העסקים הישרים וההגונים לסגור את הכל ביניהם.
    צריך להבין שאנחנו לא חיים בוואקום או יכולים להמתין עד האוטופיה. במקום שבו הממשלה לא פועלת פועל המגזר הפרטי והשלוחה שלו בתור המגזר השלישי. זו החברה שאתה רוצה? שתנוהל על ידי שרי אריסונים ויוסי מימנים?

    בינתיים בישראל רק מורידים את המיסים כבר כמעט עשור ברצף והמצב לא נהיה יותר טוב.
    בכל העולם המערבי מעלים מיסים כי מבינים שהמודל הניאו-ליברלי קרס.

    אינני תומך בדמוקרטיה ישירה ואין זה לדעתי נושא הפוסט. אשמח לשוחח, להחליף דעות ולדון בנושא במסגרת אחרת.

  7. מרק ולצר on 28 ביוני, 2009 08:24

    הנושא שלי לא היה דמוקרטיה ישירה אלא חוסר אמון במערכת. אני רותה לדעת לאן כל שקל הולך והמערכת לא נותנת לי. לא נותנת לי לדעת לאן הכסף *שלי* הולך? זו מערכת מושחתת ואל תספר לי על חופש המידע כי אותי לא מעניינים חוקים שאינם מתקיימים בפועל…

    המערכת לא אמינה – זו הבעיה שלי. אני בכיף הייתי תומך בהעלאת מיסים *אם* הייתי רואה שקיפות ואחריות *אישית* על כל שקל. אני לא. אין אחריות אישית? אל תבקשו מיסים…

    מרק

  8. עודד גלעד on 28 ביוני, 2009 10:52

    נמרוד, תודה על פוסט מעשיר!

  9. נמרוד ברנע on 28 ביוני, 2009 13:02

    תודה על התגובה עודד. זה מה שגורם לי להמשיך לכתוב.

  10. דליה on 28 ביוני, 2009 15:41

    נמרוד
    נהניתי לקרוא את הפוסט האיכותי שלך

  11. מאמר על דום on 28 ביוני, 2009 17:35

    שמע יש לך בלוג ופוסט מהממים אני מקנא בך כל כך

  12. מרק ולצר on 28 ביוני, 2009 18:20

    עכשיו רק אני מבין שאתה חושב שההערות שלי קודם נגעו לכל האוכלוסיה. הן לא. הן נגעו רק לאנשי ציבור.

    אני צריך להיות מסוגל, בהקשת מספר תעודת זהות של איש ציבור, לראות את כל הכספים שהוא אישר להוציא ובפחות משתי דקות. אני לא רואה את זה. כשאני מבקש מידע, מעירית תל אביב לדוגמא, מה שאני שומע בטלפון זה לא "בבקשה" אלא "למה אתה צריך את זה ומי אתה?". הם צריכים לנדב לי את המידע באתר אינטרנט פתוח לכל שהרשומות בו מאונדקסות על פי מספר תעודת הזהות של איש הציבור שאישר אותן כך שתמידי כיתה ו3 יוכלו לעבור את מבחן "הכנס איש ציבור לכלא דרך האינטרנט"…

    עד שאין לי שקיפות שכזו אין חופש מידע. וכן – יש חברות מסחריות שיש בהן ניהול יעיל שכזה אבל האינפורמציה פתוחה רק להנהלה. במדינה הציבור הוא ההנהלה ולכן הציבור צריך להיות מסוגל לראות מה אישר כל אחד *בפחות משתי דקות עבודה* מרמת מנהל בית ספר ועד שר האוצר. ואנשים צריכים ללכת לכלא אם מוצאים ברשומות משהוא מסריח. היום מציפים אותי במידע כוזב, מיותר, מסובך, לא אמין, חסר התיחסות לאנשים, מלא במושגים מיותרים ועוד. בקיצור: הממשלה שלי עובדת עלי בעיניים… קשה לי לתת לה עוד כסף במצב העיניים הקיים.

    אני מודע לכך שהמורה, השוטר, העובד הסוציאלי אינם אשמים. אז מה? זה לא סיבה טובה לתת X שקלים ושחצי מהם יעלמו לפני שהם מגיעים לאנשים האלו שבאמת צריכים אותם…

    לגבי הטענה שהאמירה שכולם מושחתים לא מקובלת עליך. זה ממש לא משנה כי היא נכונה. לדעתי כל מי שמגיע לעמדת שר בישראל אשם בפלילים כי *הדרך* לעמדת שר בישראל עוברת במסלולים פליליים. מה יותר פלילי מהתערבות גורמים פוליטיים לאומיים ברשויות המקומיות? מה עושה שימעון פרס בכנס בחירות מקומיות ברמת גן? כסף, כסף, כסף. בכל מקום שיש כסף נמצא את המפלגות. ההשואה למאפיה היא פשוט בלתי נמנעת..

    מרק

  13. ערן on 7 ביולי, 2009 01:16

    הרנטגן והרב איפרגן זה אותו אחד.. תשובה ונוחי עומדים ביחד בתור (הממוזג כנראה)

  14. משחקים אונליין on 24 ביולי, 2009 03:04

    תקשיב אתה כותב סוף הדרך,פוסט מצויין מחכה לעוד 8)

השארת תגובה