מכתב פומבי לצבי מזאל

[למי שלא מכיר, צבי מזאל כיהן כשגריר ישראל בשבדיה בשנות ה-2000. הוא התפרסם כאשר נהג כדיפלומט וניתק מהחשמל את יצירת 'שלגייה בדם' במהלך ערב פתיחת תערוכה בשטוקהולם הערב, 19 לאוגוסט, הוא התראיין ל'ערב חדש' בערוץ הראשון.]

מר מזאל,

שלום רב,

צפיתי בך מתראיין ל'ערב חדש' תחת תפקידך כ'שגריר ישראל בשבדיה לשעבר'. הרשה לי לציין, לפני שאמשיך, כי אנשים כמוך הם שגורמים לי לתעב את כל הלשעברים שמתראיינים לתקשורת על תקן פרשנים לרגע, ומגלים את כל החוכמה והפיתרונות מייד רגע אחרי שהם סיימו את כהונתם. ובכן, התראיינת לרגל מאורע האנטישמיות הנוכחי, אשר הפך אותך מתוקף תפקידך כלשעבר לכוכב תקשורת, הלא הוא עלילת הדם בדבר רצח מכוון של פלשתינאים ע"י צה"ל לצורך סחר באיבריהם. הידיעה בנושא, אשר התפרסמה בעיתון השבדי הנפוץ ביותר 'אפטונבלדט', מזכירה לנו שעד כמה שהעיתונות הישראלית מדרדרת, תמיד אפשר לרדת יותר נמוך.

אז אחרי שהוצאת את החליפה הישנה מהארון, צחצחת את הנעליים, הסתכלת במראה ונזכרת איך זה להרגיש חשוב, צעדת בשמחה אל התקשורת. בבוקר בטח התראיינת אצל רזי או ירון, אתמול כבר כמה עיתונאים מהתקשורת המודפסת התקשרו לקחת תגובה או אפילו ביקשו מאמר תגובה קצר של 200 מילה שאפשר לשים יפה בבוקסה. כשצלצלו מהטלוויזיה התחושה הייתה אמביוולנטית – מצד אחד הזמינו אותך רק ל'ערב חדש' ולא ביקשו ממך סינק למהדורת החדשות, מצד שני זו בכל זאת טלוויזיה.

ומה כבר יכולת להגיד? שהעיתונאי כתב שטות מצוצה מהאצבע? שהעורך זרק זין? שמדובר בטבלואיד ערב, גירסא משולבת ומשוקצת של 'ישראל היום' ו'ידיעות אחרונות' ולא במקבילה של ה'גארדיאן' או 'הניו יורק טיימס'? שזה מקרה מצער מאוד? שמספר מקרי האנטישמיות בשבדיה נמוך ולא צריך להתרגש? חלילה. חלילה לך משתעשה זאת. על האפשרות לא להגיב מכיוון שמדובר בעיסוק צהובוני וזה מתחת לכבודך חשבת? חס וחלילה. כי אז תעשה טעות כפולה, תירה גם למולדת וגם לעצמך ברגל. למולדת מכיוון שאז לא נוכל להמשיך להתבכיין, לטעון ש'כל העולם נגדנו', להמשיך להיות 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב', להמשיך לצעוק או"ם שמום או כדבריו של בני פלד: "היהודים לא יצאו מהגטאות וכנראה אין להם כלל מודעות לחובותיו של בעל בית ריבוני".

לעצמך היית גורם נזק אפילו יותר חמור, כי אלמלא התפוצצה פרשייה צהובה ומנופחת כזו אשר תואמת להפליא את האינסטינקטים הפבלוביים הישראליים, לא היית עולה שוב לכותרות, מדלג בין האולפנים. ואז מה? תחזור למי האפסיים ולמיזמים כושלים? הרי מהי עבודת השגרירות במקום קודר כסקנדינביה, צבי, אלמלא קצת אקשן ומריבות? הרי אם זימנו עכשיו לבירור קונסול כללי מכיוון שטען שאופן ניהול היחסים עם ארה"ב "גורם נזק אסטרטגי לישראל", מה היו צריכים לעשות לך כשטענת, בניגוד מוחלט לעמדת כל ממשלות ישראל מאז 1992, כי "הפלסטינים לעולם לא יכירו בישראל, מכיוון שהם בעצם רק רוצים לחזור ליפו ולחיפה ולזרוק את היהודים לים." והוספת הצעה למדיניות משלך "ישראל מוכרחה לכן להשתמש בכל האמצעים ההכרחיים על מנת להמשיך ולשלוט בפלסטינים לנצח."?

האם לא יצרת בעצמך באמירה זו נזק אסטרטגי למדינת ישראל כדוברה הרשמי? איזו דעה אמורים לקבל השבדים על ישראל כשכך מתבטא שגרירה?

אך לצערי הנזק שלך לא נעצר שם. כשדן מרגלית, דמות חיוורת שלא עוברת מסך, שאל אותך האם היית מגדיר את שבדיה כמדינה אנטי-ישראלית השבת מייד כי מדובר במדינה אנטישמית תוך הפניית אצבע למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. החלת בנאום הכפשות והשמצות נגד הסוציאל-דמוקרטים: "הכל התחיל באולוף פאלמה [רה"מ הסוציאל-דמוקרטי שפעל נמרצות נגד שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה ובעד שלום וזכויות אדם ברחבי העולם ונרצח ב-1986 – נ"ב]" אמרת כמו תוכי "כל התנועות המרקסיסטיות האלה, הלניניסטיות האלה, האנרכיסטיות-קומוניסטיות האלה", ערבבת יותר מדי שמות כמו שמרן טוב וירקת בזעם, "הם חדרו לתוך הסוציאל-דמוקרטים!". לא הספקת להאשים אדם אחד שנרצח וכבר תקפת את השנייה "ובאינתיפאדה השנייה, מה שאנה לינד עשתה לנו!" התבכיינת. ואכן, מה שאנה לינד עשתה לכם היה באמת חמור, בטח כשמשווים את זה למה שישראל עשתה לפלשתינאים ולרשות הפלשתינאית באינתיפאדה השנייה. אני בטוח שבזמן שצה"ל שיכלל בשכם את שיטת "התולעת" ופער חורי ענק בשדרות בתים שלמות היה לך מאוד קשה עם כל הרעש מההפגנות מול השגרירות.

ובכן, מר מזאל – הרשה לי להעיר מספר הערות בנדון. אני מרגיש קצת קרוב למפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית, אולי בגלל חברותי במרצ, והקשרים הבינלאומיים בין שתי המפלגות. אולי בגלל שהם בכל זאת, אתה יודע, הקימו מדינת רווחה לתפארת, דאגו לשוויון זכויות לכל אזרחיהם (בניגוד למפלגות אחרות נגיד) ולא הפכו את איגוד העובדים למסחרה קואליציונית במובן הכי רע ודוחה שיש וגם בגלל שהם לא עוכרי ישראל כמו שאתה מציג אותם ברוב נבזיותך.

למעשה, אישים כמו אנה לינד קידמו את יחסי ישראל-שבדיה לאורך תקופה ארוכה יותר ממך. לינד, עוד מימיה כחברת פרלמנט צעירה ותפקידה כשרת איכות הסביבה. אז נכון, לינד לא בדיוק התלהבה מהעוצר, הכתר והסגר שהטלנו על הגדה המערבית ורצועת עזה, על הצורה שבה ריסקנו את הרשות הפלשתינאית, וגם היה קשה לה עם כל החולים האלה שלא הצליחו להגיע בזמן לבית החולים, והיא אפילו מחתה בעניין, אבל האם זה הופך אותה לעוכרת ישראל? או האם בגלל שאולוף פאלמה חזה כבר כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים את האסון שיוליד הכיבוש, אז הוא אם כל חטאת?

דיפלומטים לאומנים וצרי אופקים שכמוך הם אלו אשר מדרדרים ופוגעים במעמדה הבינלאומי.

במקום תרבות דיפלומטית של קירוב לבבות, יצירת שיתופי פעולה וקידום פרויקטים משותפים אתה מעודד ריב ומדון. כבודו אומנם גדל במדינה שבה התרבות השלטת היא מיליטריסטית וכוחנית, אך נדמה לי שבהקדמה למבוא בקורס צוערים היו צריכים להסביר לך שבדיפלומטיה זה עובד אחרת.

אגב, מר מזאל, עדיין לא מאוחר מדי לתקן את נזקיך. אתה יכול להתעשת ולפעול לשינוי המצב; תוכל לעמוד בראש אגודת הידידות ישראל-שבדיה, לארגן מלגות לחילופי סטודנטים (רצוי לשלוח סטודנטים ישראלים ללמוד כלכלה בשבדיה, אולי תיכנס להם תובנה סוציאל דמוקרטית לשכל), לסייע בפרויקט השלום של מרכז אולוף פאלמה בישראל, ואפילו נראה לי שאוכל לסגור משהו עם רובי ולדאוג שבפעם הבאה שמגיע לכנסת ביקור ממלכתי משבדיה יזמינו גם אותך.

הכותב כיהן כמזכיר הבינלאומי של צעירי מרצ

תגובות

9 תגובות לפוסט “מכתב פומבי לצבי מזאל”

  1. אורי on 19 באוגוסט, 2009 23:02

    ראיתי את הראיון עם מזאל ודעתי עליו שונה מאוד מזו שלך. אבל לפני הכול, תיקון טעות. מזאל אינו לאומן. רחוק מזה. הוא דיפלומט ותיק ומנוה המבטא את עמדתו בבהירות רבה ואינו נוקט ניסוחים פתלתים ובלתי ברורים. הוא הצביע על תופעה של אנטישמיות קשה בשבדיה, שניזונה מביקורת בלתי פוסקת ולעתים קרובות גם חסרת כל ענייניות מצד אישים במפלגת השלטון, המייחסים לישראל כל רעה חולה עלי אדמות, גם אם היא אינה קשורה לישראל כלל. דומני שהיכרותו עם הממימשל והכנסיה והתקשורת בשבדיה קצת עמוקים יותר מאלה שלנו, כך שראוי להאזין לדבריו בתשומת לב.

    אולאף פאלמה היה אנטי-ישראלי מובהק ולא הסתיר זאת מעולם (אם כי לפי מקורות עיתונאיים ובאופן שאינו שונה ממה שעושה ישראל עצמה, עסק בעידוד ובמכירות נשק שבדי, אז תותחים כבדים מדגם הוביצר 155 מ"מ, למדינות רבות בעולם, כולל טורקיה ועיראק). העובדה שפעל נגד האפטרהייד אינה רלוונטית לעניין זה כמלוא הנימה. גם העובדה שהמפלגה הסוציאליסטית בשבדיה הקימה מדינת רווחה מפותחת לא הופכת אותה לפחות אנטי-ישראלית. אפשר להעריך את האג'נדה החברתית שלה גם מבלי לקבל אוטומטית את הגישה המצדדת באופן אוטומטי בכל עמדה פלסטינית, רדיקלית ככל שתהיה. מזאל מתח קו ישיר מאולאף פאלמה, דרך אנה לינד ועד הממשלה המכהנת כיום וטען שהאג'נדה שלה היא אנטי-ישראלית במובהק ומושפעת גם מעמדות אנטישמיות הרווחות במדינה. אינני רואה כל רע בניתוח מהסוג הזה, גם אם הוא מנוגד לעמדה החיובית שיש לך על המפלגה הזו ואנשיה בהקשרים אחרים.

    הזכרת את טענותיו של נדב תמיר בעניין ממשלת ישראל. איווט ליברמן נהג כלפי תמיר בדיוק באותו אופן בו אתה נוהג עתה כלפי מזאל. שניכם מייחסים לדיפלומטים הללו כוונות נסתרות, אג'נדה פוליטית וחוסר יושרה. בשני המקרים מדובר באנשים שביטאו עמדה שאינה מקובלת על חלק משומעיהם ועשו זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. לו היה מתונים יותר בדבריהם, יתכן שהיה נסלח להם משהו, אבל הם בחרו להיות ברורים מאוד, שלא לומר בוטים. מבחינתי זה אינו חטא.

  2. נמרוד ברנע on 20 באוגוסט, 2009 00:31

    אורי ידידי,

    מכיוון שאני רוחש לך הערכה רבה אינני מוצא לנכון שנדון בשאלה "האם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית היא אנטישמית או לא" מכיוון שתהום פעורה בין שנינו. אין ספק שהעמדות השבדיות לא תמיד נעימות לאוזניים ישראליות, ולעיתים אכן גובלות בחוסר ענייניות קיצוני ולעיתים יש אכן אירועים אנטישמים (כמו האירוע הנוכחי – שאין קשר בינו לבין המפלגה דבר) שראוי לגנותם מכל וכל.

    על סמך אילו התבטאויות אתה מכנה את פאלמה אנטי-ישראלי? האם התבטאויותיו נגד הכיבוש טענו כי קיומה של מדינת ישראל אינו לגיטימי או שהוא פשוט ביקר בחריפות את השלטון כאן? למיטב ידעתי, בישראל נוהגים לצעוק 'זאב זאב' על כל הערה שמבקרת את השלטון.
    ציינתי את הישגיה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית מכיוון שבעוד שבישראל שלטו מפלגות שביצעו פשעים חמורים נגד השלום והדמוקרטיה – ממפא"י והשלטון הצבאי על ערביי ישראל ועד הליכוד וקדימה שגררו אותנו למלחמות ברירה שגבו קורבנות כבדים בשני הצדדים. שלא נדבר על ישראל ביתנו, מפלגה שהפכה לשותפה טבעית לשלטון ומחזיקה באידאולוגיה גזענית.

    אני חושש שבנוגע להקבלה בין תמיר למזאל אנחנו חלוקים. מזאל ביטא בפומבי עמדות שהן מנוגדות לכל ההסכמים שממשלת ישראל חתומה עליהן, תמיר כתב במברק פנימי כי לדעתו הצורה שבה מנהלים את הדברים הינה טעות.

  3. batsy on 20 באוגוסט, 2009 02:42

    מעולה.

  4. יונית on 20 באוגוסט, 2009 08:46

    אור, אני תוהה – מאחר ואני מכירה בעיקר את המדיניות החברתית-כלכלית של שבדיה ופחות בקיאה במה שקורה שם עכשיו בתחום מדיניות החוץ – האם אתה מדבר על אנטישמיות במובן של שנאת יהודים או על "אנטישמיות" במובן של ביקורת על מדיניותה של מדינת ישראל. אגב, השבדים לא היו אלו שקיבלו את היהודים שהדנים הבריחו באותו מבצע שהעניק לעם הדני את חסידות אומות העולם?

  5. יונית on 20 באוגוסט, 2009 08:46

    (סליחה, התכוונתי לאורי, כמובן. איכס, בוקר)

  6. אורי on 20 באוגוסט, 2009 09:29

    נמרוד, תהליך הפיכתה של שבדיה ממדינה פרו-ישראלית למדינה אנטי-ישראלית היה ארוך ומורכב. זה לא נעשה ביום אחד והסיבה המרכזית לכך לא הייתה יחסה של ישראל לפלסטינים. הסיבה הייתה עמוקה יותר, אבל גם משמעותית יותר: אופוזיציה תקיפה של השמאל השבדי למדיניותה הבינלאומית של ארה"ב החל משנות הששים. תרבות-הנגד האירופית חדרה אל תוך המימסד השבדי ותפסה מאחז חזק במפלגה הבוציאל-דמוקרטית. המשוואה הייתה פשוטה: הייה אנטי-אמריקני בבואך ובצאתך. הטריגר המיידי היה מדיניות ארה"ב בוייטנאם, אבל ההשלכה הייתה ברורה: בנות-בריתה של ארה"ב אינן טובות ממנה ולכן יש לגנותן ולפעול נגדן. ישראל, אין צורך לומר, היא אחת הראשונות שבהן. ומאחר וישראל איננה בדיוק מרכז העולם, טרחה ממשלתו הראשונה של אולאף פאלמה (1969-1976) לגלות אהדה גם למשטרים בקובה, במזרח גרמניה ובמקומות נוספים – כולם משטרים עוינים לארה"ב. במובן זה הלך פאלמה בעקבות מדינאים אחרים באותה תקופה, לא כולם בהכרח סוציאל-דמוקרטיים (שארל דה גול, למשל), שאימצו קו אנטי-אמריקני דומה, על כל נגזרותיו.

    רבים מבוגרי תנועות המחאה של שנות הששים והשבעים הפכו לימים לפעילים בכירים ומוכרים באקדמיה ובמדייה. השפעת האידיאות הללו הלכה וגברה. אפשר להתעלם מכך, אבל רצוי להפנות מבט לאנגליה, למשל, שם קשה כיום לסטודנט ישראלי למצוא מנחה לדוקטורט אם אינו מצהיר על גישה פרו-פלסטינית קיצונית. שבדיה עברה תהליך דומה. יתר על כן, שבדיה אף נקטה מדיניות הומאנית בכך שעודדה פליטים ממדיניות שנשלטו על ידי משטרים אוטוריטריים וטוטליטריים להגר לתחומה. סיפוריהם העצובים של הפליטים הללו יצרו סימפטיה מיידית לכל מי שנתפס כאנדרדוג. לפיכך, דעת הקהל השבדית הפכה עוינת לשמטרים כגון אלה שבצ'ילה, ארגנטינה, בוליביה, טיבט, סין וברית המועצות. כל מי שהציג עצמו כאנדרדוג זכה לאהדה מיידית.

    אולאף פאלמה חזר לשלטון ב-1982. באותה שנה התחולל הטבח הפלנגיסטי בסברה ובשתילה. החל משנה זו הפכו סיפורים פרו-ישראליים לנדירים מאוד בתקשורת השבדית. היא הפכה לבלתי-מאוזנת לחלוטין ןכל דיווח מהמזרח התיכון כלל הנחה מובנית שישראל אשמה בכל בדל של אלימות בו. בשנים האחרונות העניין אף הפך לחריף יותר, שעה שניתנה במה אוהדת למטיפים אסלאמיים, שבכסות אינטלקטואלית מסבירים שקיומה של מדינת ישראל הוא בלתי-לגיטימי בעליל. לעמדה זו יש תמיכה רבה בקרב מהגרים – רבים מהם פלסטיניים – שהתיישבו בשבדיה. השמאל החדש מוצא עצמו בעמדה אנטי-ישראלית זהה עם האנטישמיות האיסלאמית, ולא מיהר להתנער ממנה. היום תוכל לשמוע בשבדיה לא מעט אנשים שמסבירים שבעצם אין להם שום דבר נגד יהודים ושזו רק הציונות שעושה להם בחילה. אני מניח שאתה יכול להבין לבד מה משמעות ההתבטאויות הללו.

    זה קורה בכל אירופה, לא רק בשבדיה, אבל גם שם. זה קורה באנגליה, בצרפת, בהולנד, בדנמרק, באירלנד, בספרד. זה מתרחש גם בארה"ב ובקנדה ובמקומות נוספים. קיומה של ישראל נתפס כפחות ופחות לגיטימי בעיני גורמים המזהים עצמם עם השמאל הרדיקלי, ואלה מוצאים עצמם בכפיפה אחת עם האסלאם הקנאי.

    הדרך הנכונה היא הפרדה מוחלטת בין הדברים. אפשר לבצע מדיניות סוציאלית מתקדמת שתשמש כמודל לחיקוי גם מבלי להאשים כל העת את אותו הגורם בכל צרה אפשרית. אפשר לנסות ולבנות בהדרגה תפיסת מדיניות המתאימה את עצמה למציאות ומשתלבת עם האינטרס הלאומי השבדי. אבל מה ששבדיה עושה לאורך זמן הוא התאמת המדיניות לתפיסה קוגנטיבית של טוב ורע מוחלטים. ובתפיסה הזו ישראל, מה לעשות, יושבת במקום נמוך מאוד.

    שים לב שאני לא מתווכח עם האהדההטבעית של השבדים לפסטינים. כזו קיימת כמעט בכל מדינה, הרואה בישראל את גוליית ובהם את דוד. הוויכוח הוא עם עמדה אנטי-ישראלית מתמשכת שקיימת בכל שכבות החברה השבדית מזה שנים – בממשלה, בתקשורת, באקדמיה ובכנסיה. מזאל הצביע על כך, ואני סבור שאין לגנותו על כך שאמר דברים כהווייתם.

    ולגבי תמיר ומזאל – אנחנו אכן חלוקים גם כאן, אבל בנושא זה כבר אין לי הרבה מה לומר…:)

  7. ניצן הבר on 21 באוגוסט, 2009 00:05

    ברור שטענת קציר האיברים היא אנטישמית במהותה ומחוסרת כל בסיס עובדתי. ממשלת שוודיה התנערה מהגינוי שהוציאה השגרירה השוודית בישראל לפרסום המחליא הזה. אפילו במצב קיצוני כזה הם מגינים על חירותו של העיתונאי לפרסם עלילת דם חסרת בסיס.

  8. ע on 21 באוגוסט, 2009 18:01

    לאורי ולניצן,

    אורי, איבדת אותי כשכתבת את החצי אמת הגרועה משקר "הטבח הפלנגיסטי".
    אני מניח שידוע לך היטב, ולא רק מהסרט "ולס עם בשיר", שהפעולה הייתה פעולה משולבת ישראלית-פלנגיסטית. ישראלים ידעו על הטבח בזמן אמת, הכניסה למחנות נוהלה מחפ"ק ישראלי משותף, הצבא הישראלי הניר את השמיים מעל המחנות וגם שמר על היציאות מהמחנה. ישראל בכירים היו שותפים בטבח.

    :cry:

    ניצן, זה שאתה סבור שהפרסום שקרי לא מאפשר לך לדרוש הפרה של חופש העיתונות. הכתבה הביאה טיעון עובדתי. אתה מוזמן להפריך אותו בכלים ראיתיים. נסה להבין את ההבדל בין טיעון עובדתי ספציפי כזה לקריאה בנוסח "לגרש את היהודים" או לטיעון כוללני בנוסח "היהודים הם *כולם*___", שלגביהם בהחלט יש מקום לטעון שמדובר בפרסום גזעני או פרסום מסית.

  9. עופר on 21 באוגוסט, 2009 18:02

    הטיעון לגבי ההשתלה לא נשמע סביר, אבל הטיעונים לגבי רצח בדם קר, התעללות בגופה והוצאת איברים לא נשמעים מופרכים כלל:

    http://www.shovrimshtika.org/press_item.asp?id=106

    הארץ

    עדות: רופא צבאי ביצע שיעור באנטומיה בגופת פלשתינאי / הראל עמוס 28/1/2005

    עדויות חדשות של חיילים, שאספו אנשי תנועת "שוברים שתיקה", מעלות חשדות למעשים חמורים במהלך הלחימה בשטחים. פרשייה אחת מתייחסת לרופא צבאי שהדגים שיעור באנטומיה לחובשים על גופת פלשתינאי חמוש; והשנייה לירי בחברון, לכאורה בדם קר, של חייל בפלשתינאי לא חמוש. מצה"ל נמסר כי הפרשות אינן מוכרות וכי הדיווחים ייבדקו. חייל בשירות סדיר, ששירת כחובש בגזרת רמאללה לפני כשנתיים סיפר ל"הארץ", כי ה"שיעור" יוצא הדופן אירע בתום היתקלות בין הפלשתינאי לכוח צה"ל. לדבריו, גופתו רוטשה מיריות וחלק מאיבריה הפנימיים נפלטו החוצה. "הרופא הוציא סכין והתחיל לחתוך חלקים בגופה", מתאר החייל. "הוא הסביר לנו על חלקים שונים: הקרום שעוטף את הריאות, שכבות בעור, הכבד, דברים כאלה". מצה"ל נמסר כי נעשה ניסיון לאתר את המקרה, אולם הפרשה אינה מוכרת. את העדות מחברון סיפק צנחן ששירת בעיר באוקטובר 2000. הצנחן מספר כי חייל מהפלוגה שלו ירה אש חיה לעבר צעיר פלשתינאי, שעמד במרחק מה מהתקהלות שמשתתפיה יידו אבנים בעמדת צה"ל. ההרוג הוא מנסור טהא אחמד, בן 21. הצנחן מספר כי ירה כדורי גומי אל מיידי האבנים. "שיחקנו תופסת, כמו חתול ועכבר. לא הגיעו אלינו האבנים בכלל. פתאום אתה שומע כזה 'פא' וישר אחרי זה עוד 'פא', של כדור חי. אני ישר מרים גבה וחושב לעצמי: 'וואי. נראה לי שהם לא ירו כדורי גומי (…) בוא'נה, זה כדורים חיים'". בפרשה לא נפתחה חקירת מצ"ח ולא נוהל תחקיר כלשהו. תנועת "שוברים שתיקה" אומרת כי "צה"ל לא מתעמת באמת עם הלכלוך ומעדיף לסגור את הדברים בתוך הבית, כפי שמלמדות גם העדויות החדשות".