חזית שחרור הולכי הרגל – עדכון

אני שמח לבשר שהמאבק של חזית שחרור הולכי הרגל עלה שלב. אחרי שצילמתי תמונות של אופנועים וקטנועים חוסמים את המדרכות, ונדנדתי לכם לשלוח לי, ואתם שלחתם לי תמונות [יש לציין לשבח את עידוק], אפילו חברי מועצת העיר נרתמו. ליתר דיוק, חברת מועצת העיר ויקירת הבלוג תמי זנדברג. זנדברג קראה את הפוסט, התרשמה מהתמונות ומהתגובות, ופנתה לראש אגף הפיקוח בעירייה, יואב ירדני:

"אין ספק שמדובר במכה עירונית הפוגעת קודם כל בהולכי הרגל, בבעלי עגלות הילדים וברוכבי האופניים. הגברת אכיפה של החוק הקיים תוכל לצמצם את הפגיעה במידה ניכרת. (…)כל מי שמסתובב ברחובות תל אביב עד למציאות (…) אופנועים חונים על המדרכה ברחובות צרים וקטנים, שרוחב המדרכה הכולל בהם אינו מגיע ל-1.30 מ', ונוסעים מרחקים ארוכים על המדרכה, באופן המסכן את הולכי הרגל והילדים.(…) יש לרענן באופן מיידי את נוהלי האכיפה בנושא ולצאת למבצע אכיפה ייעודי שמטרתו להסדיר את חניית האופנועים בעיר, כמובן תוך כדי אכיפה כנגד מכוניות פרטיות החונות במקומית חניה המיועדים לאופנועים"

הפנייה, כולל המאבק בבלוג ובפליקר, קיבלו כיסוי תקשורתי.

TimeOut 24.9.09 (600 x 450)

אגף הפיקוח של העירייה מסר בתגובה כי:

"כחלק ממדיניות עירונית להפחתת זיהום האוויר, שיפור זרימת התנועה והטיפול בנושא החניה, עיריית תל אביב-יפו מעודדת את השימוש ברכב דו-גלגלי ופועלת להסדיר מקומות חניה לרכב דו-גלגלי. נציין כי מתחילת השנה הנוכחית עד חודש יולי (כולל) נרשמו 6,183 דוחות, כנגד רכב דו-גלגלי, והבולטת בהן היא חניה על מדרכה. כמו כן בתקופה זו נרשמו גם 7,066 דוחות כנגד רכבים שחנו בשטח המיועד לחניית רכב דו-גלגלי"

אין לי ספק כי באגף הפיקוח של העירייה התחילו להבין שהנושא עלה שלב ושיש ציבור אזרחים שהנושא קרוב לליבו [גם בבלוגספירה]. למקרה שהנושא לא יורד לעומק תודעתם התחבורתית של הממונים על הנושא בעיריית תל אביב-יפו, החלטתי ליזום צעד נוסף במאבק. הפעם, במקום לעורר את חמתם של רוכבי הקטנועים והאופנועים על הולכי הרגל (כי הרי על כל קטנוע ובתוך כל מכונית מסתתר גם הולך רגל), הבה נשלב ידיים. הבה נפעל ביחד, רוכבי האופנועים והולכי הרגל – למען סביבה אורבנית ותחבורתית טובה יותר לכולנו. הפיתרון לסוגיה לא נמצא רק בהגברת האכיפה ובהענשת חוסמי המדרכות (אם כי מדובר בצעד חיובי לקידום הפיתרון), אלא בתכנון ומדיניות תחבורתית עדכנית שמכירה בגיוון אמצעי התחבורה (או בעברית צחה: תחבורה בת קיימא).

אי לכך, אני פונה אליכם אחי ואחיותיי רוכבי ורוכבות הקטנועים והאופנועים, בבקשה לתרום למאבק. המאבק המשותף לכולנו. הולכי הרגל צריכים מדרכות, הרוכבים צריכים חנייה. אין סיבה שהדבר יבוא אחד על החשבון השני. העירייה יכולה ליזום מספר פיתרונות מתוחכמים לחנייה עבור כלי רכב דו-גלגליים אשר לא יגזלו שטח רב מן הציבור. במקביל, אין סיבה שהרוכבים יקופחו אל מול המכונית הפרטית אשר זוכה לתיעדוף גבוה בהרבה בתחום החנייה.

מי מכם, אנשי כלי הרכב הממונע הדו-גלגלי, יעשה מעשה ויזום עצומה לראש העיר? מי יפנה אל בעל הסמכות הרלוואנטית בבקשה לקידום פיתרון תחבורתי שיכיל גם הולכי רגל וגם רוכבי קטנועים?

זה יכול להיות כל אחד ואחת מכם. אין הרבה דרישות. אתם רק צריכים להיות רוכבי קטנוע או אופנוע, תושבי תל אביב-יפו או גוש דן ולתמוך בפיתרון תחבורתי שהפרספקטיבה שלו לא תוגבל לנהגי מכוניות פרטיות וג'יפים.

אולי אתם אפילו מסתתרים ממש כאן, בבלוגספירה.

יובל אדם? תומר ליכטש? איל אורון?

מי מכם, בלוגרים פרוגרסיביים ורכובים, ירים את הכפפה?

נ.ב.

אני שמח לספר לכם כי אל חזית שחרור הולכי הרגל חברו גם נציגים מעולם הצילום המקצועי. החלוצה היא גוני ריסקין, שאת העבודות שלה אפשר לראות פה ואת הבלוג לחלוצות לא רלוואנטיות שלה ניתן לראות פה. בקיצור – תמונה ראשונה של צלם מקצועי לאלבום.

תגובות

19 תגובות לפוסט “חזית שחרור הולכי הרגל – עדכון”

  1. תומר on 29 בספטמבר, 2009 23:10

    פףףף.

  2. נמרוד ברנע on 29 בספטמבר, 2009 23:39

    אם תתעלם מהבעיה זה לא ייגמר מר ליכטש.

  3. תומר on 30 בספטמבר, 2009 00:49

    אני חושב שאתה מתעלם מהבעיה.

  4. נמרוד ברנע on 30 בספטמבר, 2009 01:22

    מה הבעיה?

  5. שירה כהן-שני on 1 באוקטובר, 2009 04:07

    יש לי בעיה אם זה. יותר נכון, עצבנת אותי. מאוד. בתור רוכבת אופניים מושבעת, עוד הרבה לפני שהעניין נהיה טרנדי כ"כ, הולנד סטייל, אני יכולה לומר שהבעיה היא לא איתי, הבעיה היא עם העיריות, ועם המדינה הדפוקה הזאת שעושה הכל בכדי לדכא קיומם/מרצם/רצונם הטוב של עוד אנשים כמוני שרוצים ופועלים למען סביבה ירוקה. אה- קבל תיקון, לא התייחסת לאופניים, אלא אופנועים.. א-ב-ל, אם להיות פירית, האמת שאותם רוכבים "מאוסים" יכולים לטעון אותם דברים לגבי, קרי אופניים קשורים לעמודים וכו'. ועקרונית, הם לא ירחקו מהאמת כלל.. חולדאי הרי נתן הוראה להחרים אופניים הקשורים לעמודים או כל נקיטת ענישה אחרת שאני לא בטוחה לגביה, אבל לא טרח מנגד להגדיל משמעותית את כמות המתקנים המוסדרים לחנייה! הערייה צריכה להתאפס על מתקנים מוסדרים שכאלו (ובכמות מספקת ובתפוצה נרחבת) לחניית אופנועים קטנועים אופניים קורקינטים ממונעים וכו וכו וכו. נכון, לא פשוט, אין כ"כ מקום, העיר, מבחינת תשתית, די צפופה, ובאופן אירוני, או שלא כ"כ אירוני- במיוחד באותם איזורים שבו כמות האופנועים על המדרכה "עולים לך על העצבים".
    זוהי דעתי בכל-מקרה, ותגובתך?

  6. נמרוד ברנע on 1 באוקטובר, 2009 04:12

    ההבדל המרכזי בין אופניים שקשורות בצורה לא מתחשבת בהולכי הרגל לבין אופנוע\קטנוע שחונה בצורה לא מתחשבת בהולכי הרגל הוא *הגודל הפיזי* של כלי הרכב. את יודעת, יש הבדל של כמה עשרות סנטימטרים בעובי ובמשקל של כל אחד מהם.
    פרט לכך – אם תשימי לב לסייפא של הפוסט, אני מסכים לחלוטין שהעירייה צריכה להקצות יותר שטחי חנייה ייעודיים לכלי רכב דו-גלגליים (אופנועים ואופניים), ואפילו קורא לאחד מן הרוכבים להרים את הכפפה וליזום עצומה, וככה, נפעל ביחד, הולכי הרגל ורוכבי האופנועים, למען תחבורה טובה יותר לכולנו.

  7. ניר קפלן on 1 באוקטובר, 2009 11:36

    נמרוד היקר,
    אני מסכים איתך ועם שירה (אתם לא באמת סותרים אחד את השני, מבחינה מהותית) על קיום הבעיה שהעלת.

    אגב, שמעתי אתמול ב'זהבי עצבני' (רק את זה קולטים בצפון) ש"יש בעיה חדשה – רוכבי הקורקינט הממונע שמסכנים את חייהם של הולכי הרגל בת"א" עוד טרנד חדש העומד בפתחנו, הכפשת רוכבי הקורקינט שקצו בחיפושי חנייה בעיר, מאסו ברכיבת אופניים על המדרכה הצפופה (על הכביש זה פשוט מסוכן מאוד) ולא רוצים להסתכן לשווא במוות עקב רכיבה ונפילה מאופנוע.

    הפתרון בעיניי הוא המודל ההולנדי: שבילי אופניים לקרוקינטים ואופניים (בלבד! סבתא, זוזי מהדרך) וביטול האיסור השטותי של קשירת אופניים לעמודים. אגב, לא מפריע לי בכלל שאופנועים חונים על המדרכה. אין מה לעשות, בעיר שבה בקושי נבנים חניונים ציבוריים במרכז העיר, והקיימים עולים הון, צריך לאפשר למכוניות לחנות ליד המדרכה ולא לצמצם את שטח החניה לטובת אופנועים.

    אחרי שיבנו חניונים שמחירם יהיה שווה לכל נפש, אז נוכל לחשוב על צימצום חניית מכוניות לטובת אופנועים בצידי המדרכה.

    הלא כן?

  8. ניר קפלן on 1 באוקטובר, 2009 11:41

    אוסיף ואומר שצריך להיזהר שהמאבק לא יהפוך לדרך נוספת להעשרת קופת העירייה.
    ריענון נהלים ומתן דוחות לאלפי אופנועים החונים על המדרכה, ללא מתן חלופה או טרם מתן החלופה הראויה היא בבחינת לעג לרש, ומשרתת אך ורק את האינטרס הכלכלי של העירייה.
    הניתן להעניש טרם מתן פתרון ראוי?

  9. greentul on 1 באוקטובר, 2009 17:21

    הנה דעתי.

    מרגיז אותי כשקטנועים ואופנועים חוסמים את המדרכה שאני צריך לעבור בה. מאוד.

    אבל הרבה לפני כן מרגיז אותי שאין מספיק מדרכה מלכחתילה. גם בהרבה מקמות שקטנועים לא חונים בהם קשה לעבור וקשה ללכת.

    זה נכון שהולכי רגל צריכים לקבל עדיפות על פני הדוגלגליים, אבל הדוגלגליים צריכים לקבל את העדיפות שלהם על פני המכוניות הפרטיות והג'יפים – שחונים על המדרכה לא פחות.

    לזוגתי יש קטנוע. קטן. 50 סמ"ק. היא מקדישה מחשבה רבה בכל פעם שהיא חונה – מוצאת מקום מתאים ומוודא שלא יפריע למעבר. כמוני גם היא הולכת הרבה ברגל. וכמו כולנו היא גם רוצה מדרכה. וזה מה שצריך – פשוט עוד מדרכה.

    וגם אכפתיות והתחשבות זה בזה.

  10. הקלקסון המחתרתי on 2 באוקטובר, 2009 16:12

    ברור שמטרתו הסודית של המאבק האקסטרווגנטי הזה היא ניסיון של האדם הסביר לטייג עצמו כאושיית לילה.

  11. נמרוד ברנע on 2 באוקטובר, 2009 17:10

    ניר – שים לב לשענטז שאתה עושה. מצד אחד אתה מציע את המודל ההולנדי שהוא חתירה ברורה לכיוון תחבורה בת קיימא – שילוב של טראם, רכבת תחתית, רכבת קלה, אוטובוסים, שבילי אופניים ייעודיים ומופרדים ומצד שני אתה מוכן שהמדרכות יהפכו למגרש החנייה של האופנועים והקטנועים. לצערי אגב בתל אביב נבנים יותר מדי חניונים וכל חניון הוא מיותר מכיוון שמדובר בהמשך המגמה של תחבורה מוטת רכב פרטי, אם מישהו ברצינות חושב שתל אביב תוכל להמשיך להתנהל בצורה כזו – אני רוצה את מה שהוא לקח. אף עיר גדולה בעולם היא לא מוטת רכב פרטי ויש לזה סיבה – יותר מדי אנשים. לא צריך להשקיע שקל אחד באף חניון אלא להשקיע *הרבה* כסף במערכות תחבורה ציבורית מתוחכמת, סביבתיות ויעילות.

  12. נמרוד ברנע on 2 באוקטובר, 2009 17:13

    greentul (טל) –
    קודם כל תודה על התגובה וברוכים הבאים לבלוג.

    הצדק עמך. באזורים רבים בתל אביב המדרכה צרה ו\או סובלת ממכשולים אחרים והופכת את ההליכה ברגל לבתי אפשרית.
    זוגתך נשמעת בן-אדם מצויין ורוכבת מתחשבת וכל מה שיש לי לומר – פן ירבו.
    אולי היא תרים את הכפפה?

  13. אליאב on 3 באוקטובר, 2009 04:40

    זה פשוט מטריף אותי ההתאבדות התחבורתית של העיר הזאת. כתבתי אתמול בדיוק על השיפוץ המתוכנן של שנקין. הפתעה – גם שם לא יהיו שבילי אופניים.

  14. shibolim on 3 באוקטובר, 2009 22:51

    בשורה התחתונה, הבעייה היא מנטליות.

    תושבי עירנו, יהיו אלו הולכי רגל, רוכבים, נהגים או מקבלי ההחלטות בעיריה, משתינים הדדית זה על זה.

    ניתן להחנות כלי רכב קטנים – כגון אופניים או טוסטוס – על המדרכה מבלי להפריע לזולת. אפילו הולך רגל נרגן ומיזנטרופ שכמותי מבין שיש כמה מדרכות בעיר שממש מבקשות את זה.

    אבל היות והעניין נתון לשיקול דעתו של הרוכב, ושיקול דעת זה עניין בעייתי מאוד להגדרה, והתחשבות בזולת זה משהו שירד בקבוצת המיקוד בבחינות הבגרות, אז קצת נתקענו.

  15. דניאל on 23 במאי, 2011 11:34

    הבעייה היא שהבעייה הזו היא בשוליים. אני מרגיש שכאילו זה צרות של עשירים. אז קטנוע נוסע על המדרכה, בפארק, בגינה? אז מכונית או קטנוע חוסמים את המדרכה וצריך לרדת לכביש עם עגלת תינוק, אז מה? אז רוכב קטנוע מאיים על אישה מבוגרת עם כלב שאם היא לא תזוז אז הוא יסע עליה, אז מה? אז הורים יקחו את הילדים של לבית הספר בג'יפ גם אם זה 5 דקות הליכה מהבית ויחסמו את הכבישים? או שירכיבו ילד על הקטנוע עם קסדה של אופניים בדרך לגן, אז מה? זה מתחיל ונגמר אחרי שתי שניות ועולם כמנהגו נוהג.
    זו מהותה של הבעיה. החוצפה, העיוורות, חוסר תשומת הלב, חוסר המודעות – הכל מתחיל קרוב לבית. מתוך הבלטה הקטנה שמדרכה ומתפרץ החוצה לרחוב השקט בשכונה, לגנים ציבוריים, פארקים וכמובן הכביש שבו כבר מזמן נהיגה הפכה להיות משהו טבעי כמעט כמו נשימה.
    אני אחתוך את התור, אני אעקוף מימין, אני אסע למדרכה ואתמרן בין הולכי רגל. מי יעז להעיר לי? מי?! אזרח? פקח? שוטר? האזרח והפקח זה היינו הך, שניהם יחטפו כאפה, השוטר, אם נמצא, ימצא איפה שקל לעבוד ובדר"כ בתוך הניידת אורב. אין הגדלת ראש אין התעסקות עם מודיעין שמגיע מאזרחים. וכמו שציינתי, עולם כמנהגו נוהג.

  16. אביטל on 13 בדצמבר, 2011 21:16

    כתוצאה מהיעדר מדרכה ראוייה היום הייתי צריכה לעלות איזה 30 מדרגות עם טיולון בתוך שטח עירוני – ציבורי וכל הסופרלטיבים הנילווים. אין הרבה מדרכות בעיר שלי, רמת גן, וגם הן נחסמות בידי אופנוענים שאין להם ילדים (או שיש להם אבל הם לא ממש מסתובבים איתם בחוץ).
    יש מוהיקנים באיזור שחושבים כמוני? שצריך להתחיל להעיר בצורה שיטתית, עם סלוגן קבוע, אולי אפילו להדביק איזה סטיקר שקצת יבייש את מי שעושה דברים שפוגעים בחלש, בתינוק, באמא טרודה, בנכה על כסא גלגלים שלא מגיע באיזה טרנסיט ענק עם ציור כחול אלא מתגלגל ברחוב עם פיליפיני (שגם ממנו כמובן לאף אחד לא אפכת), לעיוור (חשבתם על זה?)

  17. Greta on 5 באוגוסט, 2016 12:14

    Great common sense here. Wish I'd thguoht of that.

  18. brauch ich eine kreditkarte on 19 באוקטובר, 2016 19:01

    I know it must be hard for you to tell him, I have genital herpes also, so I know that telling a new person is very humiliating. But you have to do the right thing here and the right thing to do is to be honest with him and tell him you have it.He may not react well or he may be okay with it, but unfortunately that's a chance you're going to have to take. Good Luck. I hope all goes well.

  19. ratenkredit rechner commerzbank on 3 בנובמבר, 2016 12:56

    Although this news is valuable, it should not be surprising for those in the marketing world. In anything that you ever post, should be original, insightful, and useful. Before posting something, think to yourself "Would I share this on my profile?" If not, then it is probably not going to get much exposure and even fewer views. Check out this insightful blog for leading edge marketing news, and to discover the best digital marketing programs in the nation.

השארת תגובה