הסאנצ'ו פאנצ'ו של ויסנר שובר שיא

בבחירות האחרונות, אחרי שלושה ניסיונות כושלים, ניסתה (ונכשלה) עוד הפעם מפלגת "הירוקים" בראשות פאר ויסנר את כוחה בכניסה לבית המחוקקים. בפעם הרביעית הרצופה, בלי בדל של סיכוי להתקרב להצלחה, ניסו ונכשלו "הירוקים" להיכנס לכנסת. נדמה לי, ותקנו אותי אם טועה, שזה מספר שיא של ניסיונות נפל מבין השחקניות הבכירות בליגה הקיקיונית, קצת מעל המפלגה לזכויות הגבר ו'אור'.  אי-אפשר להגיד שהכישלון הפתיע מישהו. השטחיות של ויסנר, חוסר הדמוקרטיה במוסדות המפלגה, סירוב להתאחד עם כוחות נוספים, חוסר הצגת משנה סדורה ורחבה לגבי סוגיות חוץ-סביבתיות וחוסר תפקוד של ויסנר כסגן ראש עיר הפכו את הירוקים לגוויה פוליטית. גם הגל הסביבתי שהגיע עם זכייתו של אל גור בנובל ועליית המודעות הסביבתית לא הצילו את "הירוקים" מהגורל שהיה צפוי להם.

כבר הרבה זמן יש לי סיפור עם הסאנצ'ו פאנצ'ו של ויסנר, דרור עזרא (כאן, כאן וכאן הם חלק מהדוגמאות), מס' 2 ברשימת "הירוקים". זה מסוג הסיפורים האלה שעברו כבר את שלב הדיון הראשוני והתפתחו למלחמה בין תפיסות עולם. למרות שלהגדיר את הרדידות ובעיות בתפיסת המציאות של מר עזרא כ'תפיסת עולם' זה בעייתי במקצת. הנטייה של דרור עזרא לדרדר את הדיון ולהעביר אותו לפסים אישיים כבר מחקה אצלי כל ניסיון או כוונה של התייחסות רצינית אליו, אז אני משתדל להתייחס רק לטיעונים שלו בצורה מנותקת וקרה. נשתדל.

לאחרונה חזר עזרא למנהגו ופרסם עוד רשומת שטנה נגד התנועה הירוקה-מימ"ד (להלן: תי"מ) והאשים אותם בקריסה בבחירות ובכך שלא הצליחו לגייס כמעט קולות "ירוקים" אלא נשענו על המצביעים הדתיים והוותיקים של מימ"ד [סוגייה טעונת בירור]. ת"ימ הייתה אומנם נזק קטן בבחירות האלה אבל היא לא איום אלא שותפה פוטנציאלית לשמאל הישראלי, בעוד שהירוקים הם איום על תפיסת האזרח הישראלי את המערכת המפלגתית כמערכת שניתן לשנות ולהשפיע דרכה.

הפוסט האחרון של עזרא באמת הביא לשיא חדש את יכולת גיבוב השטיות והטיעון של הירוקים עם ד' עזרא כסגן היושב-ראש הנצחי. המליצו לי שלא לכתוב באריכות אבל נדמה כי גם אם אמנע מהרחבה ואדבק בצמצום ובעיקר, עדיין השילוב של הטעויות, הבורות והטיפשות בפוסט של עזרא ראויים להעמדה במקום לשם הסדרת השיח הציבורי ביום שלאחר הבחירות והבירור הפנימי במחנה המתקדם.

בבקשה:

פרט מעניין ומטריד ביותר שעזרא חושף הוא כי תי"מ שיקרו ליו"ר וועדת הבחירות המרכזית השופט א' ריבלין.

היושרה מחייבת לציין כי היו עוד כמה טענות נכונות נגד תי"מ. בין היתר בתרבות הפוליטית ובאופרטוניזם הן של התנועה הירוקה והן של ח"כ לשעבר הרב מלכיאור ומימ"ד. שתיהן נהגו בצורת סחר-מכר שאילולא היה מדובר בקבוצת אידאליסטים שוחרי אקולוגיה ורב מתקדם ממוצא מערב אירופאי אלא במרוקאי דוגמאת דוד לוי או מולדבי דוגמאת איווט ליברמן היו מכנים אותם זונות פוליטיות. תחילה גילול סיפור הקמתה של התנועה הירוקה: אחרי שפרופ' אלון טל המכובד כשל בפריימריז במרצ ב-2003, ניסה לקבל שיריון ב'קדימה' עם הקמתה והתמודד מטעם תנועה סביבתית הזויה וקיקיונית בשם קשת היהודים הירוקה או משהו הזוי אחר לראשות קק"ל ורק אחרי שנכשל ונחבט בכל המערכות הקיימות הוא החליט להקים מערכת חדשה – התנועה הירוקה. גם שם התברר שפרופ' טל לא הצליח יותר מדי ושותפו להקמת התנועה ערן בן-ימיני הפך ליו"ר התנועה בבחירות בהן טל התמודד (והפסיד). לאחר הקמת התנועה החלו אנשיה בסחר מכר שלא היה מבייש ח"כים במכירת חיסול נוסח שרוני ומודי זנדברג; מו"מ על איחוד עם הירוקים בראשות ויסנר (אותם הם אחר כך השמיצו ויצאו נגדם בקמפיין שנאה), ניסיון חבירה למרצ ואז בסוף עם מימ"ד. אצל הרב מלכיאור הסיפור מסתעף גם כן, תחילה בהקמת מימ"ד וניסיון אמיץ להתמודדות עצמאית שנכשל, הקמת רשימה משותפת עם מפלגת העבודה אחרי מינויו של הרב יהודה עמיטל לשר בממשלת פרס (עלאק איחוי קרעים בעם), פרישה מסיבות עלומות ממפלגת העבודה עכשיו אחרי ניסיון למו"מ עם מרצ והצבתו של עמי איילון בראשות מימ"ד בבחירות לכנסת. התנהגות פוליטית כזו אינה משדרת את אותו מסר רענן, פוליטיקה אחרת, דמוקרטיה ישירה או מה שאנשי תי"מ מנסים להעביר בחוסר הצלחה (27,737 קולות, פחות ממה שהירוקים ועלה ירוק קיבלו בבחירות הקדומות).

לקריאה נוספת:

תגובות

22 תגובות לפוסט “הסאנצ'ו פאנצ'ו של ויסנר שובר שיא”

  1. איתי on 19 בפברואר, 2009 08:07

    נמרוד שלום

    מזל טוב על הבלוג החדש.

    אתה מספר על דרכו של דרור עזרא לעשות "חשבון נפש" באמצעות התגוללות והכפשות של גורם אחר.

    ובאורח פלא אתה בעצמך (וכמוך גם ח"כים של מרצ) עושה אותו הדבר, רק בסגנון טיפה אחר.

    בפראפראזה על הערתך הגזענית – אם לא היית "אירופאי" הייתי קורא לזה זריקת חרא ובוץ.

    ג"נ – פעיל מימד

  2. אורי פולגר on 19 בפברואר, 2009 10:01

    נמרוד,

    שכחת לציין את השקר של מפלגת הירוקים בנוגע להסכם העודפים.

    הם פרסמו בציבור כאילו הקולות אליהם עוברים לקדימה גם אם הם לא עוברים את אחוז החסימה.

    לדעתי יש בכך הונאה פלילית. אתה משפטן – אתה יודע במקרה אם יש בסיס לתלונה במשטרה בנושא?

    אפשר לפחות לפנות למבקר המדינה?

    אורי

  3. אורי פולגר on 19 בפברואר, 2009 10:06

    הנה קישור לתמונה המפלילה מתוך אתר הירוקים עצמו:

    http://www.green-party.co.il/Election2009/wp-content/themes/k2/images/header_mid.jpg

    זה עדיין מוצג באתר שלהם, אגב.

  4. תומר רזניק on 19 בפברואר, 2009 10:07

    איתי – אני חושב שההערה של נמרוד, גם אם הייתה פרובוקטיבית, הייתה נכונה בעיקרה:
    מלכיאור הוא איש חביב ונעים הליכות, אך הדבר מסווה על האופורטוניזם הפוליטי אותו שניתן היה לראות בהתנהלותו – החל בהיפרדות ממפלגת העבודה עקב מצבה העגום בסקרים, ללא שום גילוי לויאליות למפלגה שדרכה נכנס לאורך שנםי לכנסת, ואף כיהן מטעמה כיו"ר ועדת החינוך בכנסת היוצאת, עבור במו"מ הקצר עם מרצ ועד החיבור הלא-מובן מאליו עם התנועה הירוקה, שמתחרה בו החיבור של בוגרי עלה-ירוק עם ניצולי השואה.

  5. דרור עזרא on 19 בפברואר, 2009 15:25

    נמרוד יקר,
    ראשית, אני חושב שאתה חטא לאמת בכותרת שלך, אם הייתי טיפוס כמו שאתה מתאר לא הייתי כותב את הטקסט הזה
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=793482

    בכל מקרה, כמו שאתה במרצ ורוצה לקדם את הארגון שלך ואתה משתדל לגורם לשיפור הארגון מבפנים ולא ע"י הצטרפות ליריבים של הארגון שלך, כך גם אני.
    לגבי הדמוקרטיה, אני ממליץ לך לקרוא את התקנון של מפלגת הירוקים, יש לנו גוף קבלת החלטות והגוף הזה בחר את הרשימה לכנסת, בשל הכנסת פורז לרשימה אני סרבתי להיות ברשימה. אבל כאשר ההסכם עם חץ לא יצא לפועל החלטתי להסכים לחזור לרשימה וזה גם בעקבות פניות שקיבלתי מכל חברים שהחליטו על הרשימה.

    שנית, אתה מביא כאילו ציטוט מעליב שלי כביכול על בנימני, הבעיה שזה ציטוט שלו עצמו לגבי עצמו ועל אנשי הסביבה בכלל בראיון לאביב לביא בהארץ. אני ממליץ לך לקרוא את הפסקה הזו שוב אולי את כל המאמר.

    שלישת, אתה טוען שמפלגת הירוקים היא לא מפלגת ירוקים אמיתית. לא יודע מהיכן הגעתה למסכנה הזו? האם אתה בכלל מודע לפיעלות הסביבתית של מפלגת הירוקים? האם בכלל יש בישראל גוף פוליטי שיותר פעיל בנושא סביבה מאשר מפלגת הירוקים?

    תודה,
    דרור

  6. נמרוד ברנע on 19 בפברואר, 2009 18:37

    איתי – תודה רבה על הברכה. צר לי מאוד אך מלכיאור התנהגותו דה פקטו של מלכיאור היא אופרטוניסטית לפחות כמו של דוד לוי. העובדה שהוא קרוב אליך אידאולוגית לא הופכת אותו לנקי ממעשים מסוג זה. או כמו שפעם אמרו: "בשני המחנות הפוליטיים (כשבישראל באמת היה ימין ושמאל – נ"ב) יש אנשים טובים ורעים, שקרנים ודוברי אמת, מוכשרים וכישלונות – אבל רק בצד אחד יש רוצחים (רמז רמז – נ"ב)". בקיצור, הזיגזג הפוליטי של מלכיאור והתרבות הפוליטית שלו לא הולמים את היומרנות שלו.
    אורי – תודה על המחמאה אבל אני רחוק מאוד מסיום לימודי משפטים (סמסטר א' שנה א' so far). אין ספק שמדובר כאן בהטעייה, האם הדבר חוקי או לא? למיטב הבנתי עניין כזה צריך להיות רלוואנטי ליו"ר וועדת הבחירות לכנסת שהוא שופט עליון בזמן שמתקיימות בחירות ולא אחריהן.
    מר עזרא – אני שמח שמצאת לנכון להגיב בבלוג שלי. אין ספק שהפינג-פונג בינינו הוא בין הארוכים בבלוגספריה. קראתי את הפוסט שלך בהנאה רבה, זיהיתי בו דברים בריאים שלא ראיתי קודם בפוסטים שלך: ביקורת עצמית, חשבון נפש, רמיזה שויסנר לא תמיד צודקת. חבל שלא פירסמת את זה בבלוג שלך באתר "הירוקים". בכל מקרה, אני אשמח אם תוכל לקשר לתקנון מפלגת הירוקים. לגבי מפלגת ירוקים אמיתית – כוונתי היא במובן של מפלגות ירוקות בעולם המערבי, לא בזימבבואה. אין ספק שאתם לא עומדים בשום הגדרה של מפלגה ירוקה באחת ממדינות מערב אירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה או אפילו דרום אמריקה. להזכירך, כשיושקה פישר בא לארץ – הוא הלך להיפגש עם רן כהן ויוסי שריד ולא עם פאר ויסנר.
    לא הבאתי ציטוט מעליב לכאורה שלך, אלא אתה הצגת את האמירה של בן-ימיני בקונטקסט מעליב ולכן תקפתי אותך (ובצדק לדעתי) על זה. אין שום קשר בין אהבת הטבע לבין סביבתיות וקיימות.

  7. דן דאור on 19 בפברואר, 2009 20:34

    חבל להכביר במלים- הירוקים אינם מפלגה ירוקה כיוון שהם חסרי ראייה הוליסטית וסוציאלדמוקרטית של המציאות. נקודה סוף פסוק. הם לא קושרים בין הכיבוש וחבלת הסביבה בישראל, ובין הירוק לבין הניאוליברליזם וההפרטה. אין חיה כזו ירוקים ניאו-ליברלים או ליברלים שמיישרים ק עם המדיניות הכלכלית ולא מאתגרים אותה. ויסנר הוא אסון טבע בפני עצמו ואחראי במו ידיו להזניית הירוק בפוליטיקה הישראלי- להפיכתו לטרנד א-פוליטי במקום למרכיב בתפישת עולם סוציאליסטית.

  8. אלעד-וו on 19 בפברואר, 2009 21:35

    דן דאור – למה להרחיק עד שם? הירוקים אינה מפלגה ירוקה כי הם יושבים בקואליציה של חולדאי בעוד הוא מזרים שפכים לים, בונה מגדלים בנוה צדק, ובונה עוד ועוד חניונים וכבישים שמעודדים כניסת מכוניות לעיר. ראו בבלוג של לרמן. לפעמים ויסנר ושות' מצביעים בעד, ולפעמים הם נמנעים פור דה רקורד, במקרים שבהם ברור שההצבעה צעבור.

  9. שוקי on 23 בפברואר, 2009 11:11

    נמרוד, חבל שגם אחרי הבחירות קשה לך להשתלט על עצמך, ואתה ממשיך הקו המתנשא והמשמיץ של מרצ ממערכת הבחירות.

    העלית כאן שורה של טענות פריכות, שיכולתי לעשות מהן מטעמים, אבל באמת שאין לי סבלנות לפתח איתך שום סוג של דיון. הדבר היחיד שאי אפשר להתעלם ממנו, הם הדברים הצורמים שלך על מיכאל מלכיאור. לכנות את האיש זונה פוליטית, זה משהו שבין טפשות לרשעות. צריך להיות טיפש או רשע, כדי לחשוב שמישהו יעזוב משרה נוחה ומכניסה כרב הראשי של נורבגיה ויבוא למקום שכוח האל שבו אנחנו חיים, שלא מתוך אידיאולוגיה. גם הרקורד של מלכיאור כמחוקק מדבר בעד עצמו.

    אני חושב שכדאי לך, ולאנשי מרצ בכלל, לחשוב אם זה הקו שבו אתם רוצים להמשיך. את מי תאשימו בבחירות הבאות? ומה תענו למי שיטען נגדכם בבחירות הבאות ש*אתם* לא עוברים את אחוז החסימה? לדעתי הצנועה, סוג הפוליטיקה בו בחרתם לעסוק, בזירה המוניציפלית והארצית (כן, דב חנין ימכור את העיר לש"ס – לא מיטל להבי שבחרה לשבת איתם בקואליציה) הוא זה שהמאיס אתכם על שני שלישים מקהל הבוחרים ההיסטורי שלכם.

    מישהי, ממארגנות "הפגנת ה-400 אלף", אמרה לי השבוע: "מרצ שוב קיבלה שני מנדטים יותר מדי, ויש אומרים – שלושה". אם זה סוג הדיבורים שאפשר לשמוע (וזו לא הפעם הראשונה) מאנשי שמאל וותיקים שפעם הצביעו בשביל מרצ, אז כנראה שאפילו אתם צריכים לעשות איזה חשבון נפש קטן, במחילה.

  10. נמרוד ברנע on 23 בפברואר, 2009 15:43

    יסלח לי מר גלילי הנכבד, שלא ברור לי על מה יוצא קצפו כנגד מרצ אחרי שהרשימה שעבד בשבילה ותמך בה לא גירדה אפילו את אחוז החסימה, אבל במקום להתייחס לטענות שלי לגבי הקריירה הפוליטית של מלכיאור בחרת להתייחס לשלב אחד קודם – לשלב כניסתו לחיים הפוליטיים. יכול להיות שמלכיאור בחר להיכנס לחיים הפוליטיים מתוך מניעים נעלים, ואתה יודע מה? אני מסכים איתך שרוב הדברים שמלכיאור עשה בכנסת הם דברים חיוביים וטובים, אבל התרבות הפוליטית שלו היא תרבות פוליטית קלוקלת.
    לגבי חשבון הנפש של מרצ – אין צורך להטיף לי, אני מודע לכך היטב. ראה פוסט קודם ובקרוב פוסט לגבי עתיד השמאל הישראלי.
    לגבי מישהי ממארגנת הפגנת ה-400 אלף – זה נשמע כמו האלמונים המקורבים ללבני שארי שביט ציטט.

  11. יותם on 25 בפברואר, 2009 01:10

    מלכיאור לא היה מועמד מטעם מימד ב-88, הוא לא הזמין את הרב עמיטל להיות שר ב-95 (עשה זאת שמעון פרס), הוא בהחלט אחראי על החיבור עם מפלגת העבודה שנמשך משנת 99 ועד הבחירות האלה תחת שלושה ראשי מפלגה שונים במפלגת העבודה.
    אהוד ברק בניגוד להתחייבות מפורשת החליט לבטל את החיבור עם מימד (הוא פשוט ראה את הסקרים).
    תבדוק במרצ איך באמת התנהל המו"מ עם פינס, אילון ומלכיאור. תגלה שהביזיון בצורה שמרצ התנהלה הוא פשוט מחפיר (לדוג' הדלפות של שקרים לתקשורת עוד לפני הישיבות כגון זה שאילון דרש את המקום ראשון).

    החיבור של התנועה הירוקה עם מימד היה חיבור עמוק, הם עבדו ביחד בשדולה הסביבתית במשך שנים, והרבה לפני ההצעה העלובה שקיבלו ממרצ הם רצו את החיבור עם מימד. לא סתם רוב מוחלט של התנועה הירוקה התנגדו לחיבור עם מרצ ותמכו בהתלהבות בחיבור עם מימד, יכול להיות שיש שם משהו עמוק ולא אופורטוניסטי שאתה פספסת? אולי קשה לך להאמין שיש אנשים אידיאולוגים שרוצים לשנות את המפה הפוליטית ולהחזיר את האמון והתקוה לציבור.

  12. נמרוד ברנע on 25 בפברואר, 2009 01:20

    שלום יותם,

    שמחתי לקרוא את תיקוניך.
    לגבי המו"מ עם מרצ – אברר את העניין עם מקורותיי.

    כל הפיסקא האחרונה שלך לא רלוואנטית בגלל הסייפא שלה. אם בתי"מ היו אנשים הגונים וערכיים שרצו לשנות את המציאות הישראלית (וגם ולצורך הדיון מרצ לא באמת רצתה להתאחד איתם) אז לגיטימי מצידם לנהל קמפיין ולהתמודד, אך כשתקרבים ליום הבוחר והשעון מתקתק והם רואים שאין מגמת סקרים שמראה שהם עוברים את אחוז החסימה, בזמן שנתניהו, ליברמן והפונדמנטליסטים מתחזקים, אז הם היו צריכים להודיע על פרישתם כדי לא להוריד קולות מהמחנה השפוי.

  13. יותם on 25 בפברואר, 2009 07:52

    נמרוד, כנראה שלא עודכנת, עמית סגל (בראיון במעריב סופ"ש) נשאל האם לא הביא נתון לידיעת הציבור כדי לא להשפיע על הבחירות, (פתטי לאור הקמפיין התקשורתי ביבי-ציפי שאתם ואנחנו ספגנו מכה כה קשה בגללו) ואמר שקיבל סקרים יומיים לפני הבחירות שבהם התי"מ עברה את אחוז החסימה ובחר לא לפרסמם. הסקרים האלה נעשו ע"י הליכוד ביום חמישי, ופינקלשטיין ביום שישי, לא היתה שום בעיה לפרסמם, ולשאלתך לגבי הפרישה, למה לפרוש כשמגמת הסקרים חד משמעית.
    אגב פינקלשטיין עשה סקרים יומיומיים בשביל ליברמן, ושם היתה מגמה ברורה של עליה חדה בשבוע שלפני הבחירות.
    אז להיפך אנחנו פעלנו לפי כל האינדיקטורים, ואם ביום חמישי ושישי (מתי שסגל באמת שמע על הסקרים) כבר היה מגיע לציבור העובדה שאנחנו עוברים, זה יכל לשנות המון.

  14. נמרוד ברנע on 27 בפברואר, 2009 00:32

    יותם,
    שמעון פרס כבר אמר על סקרים שהם כמו בושם "מותר להריח אבל לא לשתות" ודע לך שלכל הסקרים של הבחירות יש טעות דגימה של מספר אחוזים, כך שכל מה שקיבלתם בסקרים יכול היה להיות טעות דגימה.
    התוצאות מדברות בעד עצמן: 20 וקצת אלף קולות. שום סקר בעולם לא יכול לשנות תוצאה כזו.

  15. יותם on 2 במרץ, 2009 09:25

    נמר5וד התגובה שלך מגוחכת,
    למעלה כתבת לי "והם רואים שאין מגמת סקרים שמראה שהם עוברים את אחוז החסימה"
    ואז אתה כותב שלא צריך לסמוך על סקרים..
    זה נראה שיש לך אג'נדה מאוד ברורה, משום מה אתה חושב שכל מצביעי התי"מ היו מצביעים מרצ ומרצ היתה מקבלת עוד מנדט. זה פשוט לא נכון, המנדט הנוסף היה מתפזר בין המפלגות מהבית היהודי ועד חד"ש מי המפלגה שהיתה מקבלת עוד מנדט – אין לדעת.
    אנחנו צריכים לעשות את חשבון הנפש שלנו, אתם צריכים לעשות את שלכם. כדי לגדול חזרה, אתם חייבים לענות לסיבה למה כל כך הרבה בוחרים עזבו אתכם, ולבדוק את גרף הירידה החד מ-92 ועד היום, כנראה שהבעיה היא מבית לא מחוץ.

  16. נמרוד ברנע on 2 במרץ, 2009 22:34

    שלום יותם,
    אני שמח לראות שאתה מגיב בעקביות. חשוב לנהל דיון רציני.

    אינני חולק על טענתך כי מרצ צריכה לעשות חשבון נפש רציני ומהותי לגבי המשך דרכה וגרף היחידה החד מאז 92'.
    אך זה עדיין לא אומר שטענתי מקודם היא פסולה; אם היו סקרים שמראים באופן עקבי וסיסטמי שאתם עוברים את אחוז החסימה ולא כמו שעמית סגל סיפר אז הייתם צריכים להמשיך להתמודד. אבל להסתמך על כמה סקרים זה לא רציני.

  17. איתמר כהן on 2 במרץ, 2009 23:14

    נמרוד,
    יישר כוח על הבלוג החדש.
    הערה קטנה: לטעמי יושרו של אדם לא נקבע לפי מספר המפלגות בהן הוא היה חבר. פואד חבר באותה מפלגה כבר הרבה שנים, וגם צחי הנגבי החליף מפלגה רק פעם אחת – והם בין האנשים המושחתים ביותר בפוליטיקה הישראלית. מרידור, שהוא ללא ספק הגון הרבה יותר משני הנ"ל, החליף מפלגה כמה פעמים.

  18. איתמר כהן on 2 במרץ, 2009 23:20

    אופס, נמרוד, כרגע ראיתי צרה צרורה בתגובה שלך:
    "לא להוריד קולות מהמחנה השפוי."
    זה מה שכתבת בתגובה למעלה.
    אם אתה מחפש את הסיבות לכישלון של מרצ – הנה אחת הסיבות העיקריות, בעיני.
    לקרא לעצמכם "המחנה השפוי" זו לא דרך מוצלחת במיוחד לגרום לאנשים להקשיב לכם.
    מעבר לכך, זה גם מאוד תמוה ואף מכוער בעיני, שאנשים שקוראים לעצמם "נאורים", מתייחסים אל כל מי שדעתו המדינית ימנית, רחמנא ליצלן, כאל רפה שכל או צמא דם שמחפש לעצמו מלחמות.

  19. יותם on 3 במרץ, 2009 07:25

    נמרוד,
    אתה ממשיך לעוות את הענין.
    מגמה זו שאתה מבקש התקיימה בסקרים של פינקלשטיין שהיו יומיומיים ומקיפים הרבה יותר מבעיתונים. הם הצביעו על עלייה מתמדת עד שעברנו את אחוז החסימה ביום שישי, בסקר של הליכוד עברנו כבר ביום חמישי, וגם אצל מפלגת העבודה עברנו אבל אני לא יודע באיזה יום.
    מה אתה חושב שרצינו להתאבד פוליטית, הייתה לנו מטרה ברורה להיכנס ובגדול.
    ע"פ מגמת הסקרים, תוך פחות משבוע לעלות מחצי אחוז לשני אחוזים (כל זאת בקמפיין של 3 שבועות), אם ההפרש בין הליכוד לקדימה היה גדול יותר ביום שישי בסקרים בעיתונות, היינו עדים למגמה הפוכה של נטישת קדימה ועלייה מטאורית שלנו (ע"פ המגמה בסקרים!). ואז מרצ היתה מקבלת כ-6 מנדטים והתי"מ אין לדעת אבל בין 3 ל-7 תלוי בעוצמת הבאז.
    הגיון פשוט הוא שאם מרצ איבדה חצי ממצביעיה בשלושה ימים לפני הבחירות, אנחנו איבדנו יותר (מפלגה חדשה, לא עוברים בסקרים כפי שמרצ פימפמה לכולם) נדמה לי שמישהו אפילו עשה מחקר על הענין שבדק כמה קולות הפסדנו לספין של אדלר ומצא שאיבדנו כ-70% מהמצביעים שלנו.

  20. נמרוד ברנע on 4 במרץ, 2009 20:35

    מאיפה בדיוק תי"מ קיבלה על בסיס קבוע סקרים פנימיים של מפלגה פאשיסטית-דיקטטורית שלא התפרסמו?

    אני לא חושב שאני מעוות את העניין כי אני, בניגוד אליך, טוען שלמפלגה שלא מיוצגת בכנסת כיום אין שום סיכוי להיבחר לכנסת הבאה ולכן אלא אם כן הייתם מיוצגים בצורה דרמטית בסקרים (נגיד 5-6 קבוע) והייתה לכם תשתית פעילים וארגון מדהימה ומנהיגים אולטרה כריזמטים אז לא הייתי חושב שיש לכם סיכוי לרגע.

  21. יותם on 5 במרץ, 2009 09:06

    נמרוד, די מדהים איך שאתה מנתח את המפה הפוליטית.
    אתה מצפה שתוך שלושה שבועות קמפיין כשרוב מוחלט של הציבור לא שמע עלינו, לקפוץ לחמישה שישה מנדטים תוך כלום זמן.
    אני חוזר ואומר, ע"פ התוצאות, ללא הספין של ציפי או ביבי, היינו נכנסים ואפילו עם 4-5 מנדטים.
    הרי מרצ הפסידה המון בגלל הספין הזה, ברור שאנחנו הפסדנו לספין הזה יותר, כי אנחנו יותר קרובים למרכז הפוליטי, כי (כמו שהקפדתם לפמפם בכל מקום מרוב לחץ מאיתנו) אצלנו זורקים את הקול, וכד'

    את המידע הפנימי קיבלו מהצוות של פינקלשטיין לא מליברמן, כמובן שהיה להם אינטרס להדליף כי החלשה של ציפי הייתה מחלישה גם את ביבי ומחזקת את ליברמן.
    עוד דבר אני חושב שמי שהכי חיזק את ליברמן זה אתם והמפלגות הערביות, הוכחתם לכולם כמה ה"שמאלנים והערבים" מפחדים מליברמן (כך זה נתפס בציבור).

    ולגבי כמה אמורים לקבל בסקרים, מפלגות קטנות חדשות מקבלות פחות בסקרים מבפועל ולא יותר (גמלאים, שינוי).

  22. נמרוד ברנע on 5 במרץ, 2009 19:11

    אפשר לדוש מהיום ועד מחר בעניין הזה, ברור שיש בינינו אי-הסכמה.
    אני מציע שנרתום את האנרגיות הללו כדי לראות איך בונים את השמאל מחדש.

השארת תגובה